מהר”ם חלאווה על פסחים עט

המנהג היום בארץ פרובישא

ולא של נחתומין אמרו אלא של כל אדם. כן פסק הרב אלפסי ז"ל דאיכא דאמרי דשל נחתומין מותר משום דבקיאי ולא שהו עלייהו. מיהו של כל אדם דאסור ה"מ בציורין שלהן שהיו דקין והאשה שוהה עליהן אבל ציורין שלנו מותרים שאין בהם שהייה וכן מה שמסמנין בדפוס והן ציורין דקים מותר שהוא עצמו מוכיח שאינו לציור אלא לסימן ואין בזה שמא יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרים

ת"ר הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה פי' ר"ת ז"ל דכל הני דפטורין מן החלה דוקא בשבלילתן רכה אבל בלילתן עבה אפי' או אפא' בחמה לבסוף כבר איחייבה לה בחלה ושוב אינה נפטרת. דתנן במסכת חלה עיסה שתחילת' סופגנין ולבסוף סופגנין פטורה מן החלה תחילחה עיסה וסופה סופגנין תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה אלמא כל שבלילתה עבה תחילה אעפ"י שאפאה באלפס או בחמה או תחילתה רכה ולבסוף אפאה במקום שעושה אותן לחם חייבת מפני שהגלגול מחייבתה כדתנן התם בחטין משתגלגל בשעורין משתטמטם. וכן נמי לענין ברכת המוציא ולחובת הפסח כל שבלילתן עבה ואית עליהו תוריתא דנהמא לבסוף אע"ג דלא אפן בתנור או באלפס לחם איקרי וחייבין בחלה ומברכין עליהן המוציא ובהא ניחא ליה חליט דאמרי' הכא דאי לאו דהדר אפייה בתנור לאו לחם איקרי. ובמסכת מנחות פרק ר' ישמעאל אמרינן דמברכינן המוציא על המנחות אע"ג דיש מהן מטוגנים בשמן וכן בפרק כיצד מברכין גבי כובא דארעא דהיינו טרוקנין אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח אלא דכל הני בלילתן עבה, הלכך כל עיסה שבלילתה עבה חייבת בחלה כגון פרטולאש וריאולש ווירמיילש. אבל ניבליש וקרשפילש שמטוגנין בשמן שבלילתן רכה אין חייבין בחלה. ולענין המוציא כל שיש עליו תורת לחם כגון פרטולש וריאולש מברכין עליו המוציא : אבל וירמיילש דרך בישול הן ואין עליהן תורת לחם ואפי' קבע סעודתו עליהן אין מברכין אלא בורא מיני מזונות ונבליש וקרישפילש אם קבע סעודתו עליהן מברכין עליהם המוציא כיון דלבסוף תורת לחם יש עליהן ואם לאו בורא מיני מזונות והיינו נמי כובא דארעא ואין זה מחוור דהא הכא מני בהדייהו אסקריטין וחלת המסרת והנהו ודאי בלילתן עבה הן. ועוד דאי בלילתן רכה היאך מחייב ר' יוחנן במעשה אילפס והא לענין חלה בגלגול תליא מילתא. ואפי' אפאו פת בתנור נמי לבסוף פטור מן החלה ועוד דהתם במס' חלה קתני הקנוקנות חייבות בחלה והן חלות קטנות שאופין בתנור ומחזירין אותם לתלתן ועושין מהן תבשיל ואם איתא מאי קמ"ל פשיטא דכל שבלילתו עבה חייב ואפילו לא אפאו בתנור אלא ודאי לא שנא בלילתו עבה לא שנא רכה הכל הולך אחר הסוף למה שעושה ממנה והתם הכי קתני מאימתי אסור לאכול עראי מן העיסה כלומר מן העיסה שסופה להתחייב בחטין משתגלגל בשעורין משתטמטם. והכי נמי קתני עיסה שתחילתה סופגנין כלומר שעשה על דעת סופגנין וסופה עשה ממנה סופגנין פטורה אעפ"י שבלילתן עבה וכדמשמע נמי לשון עיסה אבל אם דעתו תחילה לפת וסופה סופגנין או דעתו תחלה לסופגנין וסופה פת חייבת. דלעולם בתר דעתו אזלינן וכדתנן התם עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלי' ממנה חייבת בחלה אין הרועים אוכלים ממנה פטורה מן החלה ואי גלגול מחייב להוי עיסת הכלבים כסופה סופגנין ונתחייב. ובירושלמי נמי גרסי' איזו היא עיסת הכלבי' ריש לקיש אמר כל שערב בה מורסן מתניתא אמרה כן בזמן שהרועים אוכלין ממנה ר' יוחנן אמר כל שעשאה כיפאין ותני כן עשאה כיפאין חייבת לימודין פטורה ר' בא בשם ר' שמואל ר' אמי בשם ר' חייא בר אבא אפילו קלוסקין והתנינן אין הרועים אוכלין ממנה תפתר שעשא' משעה ראשונה שלא יאכלו ממנה. ובהא קא מיפלגי ר' יוחנן וריש לקיש סברי דאם עשאה גלוסקין חייבת דכיון שיש לו צורת לחם ואפאה בתנור אעפ"י שעשאה לכלבים חייבת אא"כ ערב בה מורסן או שעשאה לימודין דאית בה היכר' ור' בא פטר כל שעשאה בפי' על דעת שלא יאכלו הרועים ממנה והא אתה דן ממנה שאין בלילתה עבה מחייבת שלא חשו ר' יוחנן וריש לקיש אלא לצורת הלחם וכל שנשתנה צורתו לא מחייב. הלכך בין בלילתה עבה בין רכה כל שעשאה לאכילת אדם ולבסוף אפאה בתנור או באלפס ביבש כמו שנפרש חייבת בחלה. אבל אם אין דעתו לעשותה לחם אפי' בלילתה עבה פטורה וכובא דארעא דחייבת בחלה לא גרע מאפאה באלפס. והיינו נמי לחם העשוי לכותח דאמרי' התם בפרק כיצד מברכין דפטור מן החלה מדינא אלא דאם עשאו בעבין חייב