מהר”ם חלאווה על פסחים לט

דף ט"ז ע"א וסבר ר' אליעזר משקין אית להו טומאה דאוריית' אפי' לעצמן והא ר' אליעזר יליף טהרתן מעדות ר' יוסף בן יועזר על משקה בית מטבחיא דכן ומפרש רב דכן אפי' מטומאת עצמן ואי אמרת בשלמא דמשקין לר' אליעזר אין להם טומאה כלל אלא מדרבנן ואתו רבנן ולא גזרי בבי מטבחיא דאפושי טומאה בעזרה לא מפשינן אלא אי אמרת דטומאה דאורייתא יש להן כלל היכי אתו רבנן ועקרי לה

הניחא לשמואל דאמר דכן מטומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן שפיר אלא אליבא דרב קשיא ומשני דר' אליעזר אחדא דר' מאיר קאי דאמר לטמא אחרים טהור אבל בליטמא לא סבר לה כותיה ומקשה רבינא דהא כדבריו קאמר דמשמע כדבריו דנפישי ולא כדבר אחד לבד ועוד הא וכן קתני קשיא ודייקינן עלה דשמואל דאמר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש להן קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ומשני מידי דהוה ארביעי בקודש ואתקיף עליה רביעי בקודש לא איקרי טמא האי אקרי טמא דרביעי בקודש מק"ו אתי לקמן וסלקא בקשיא אבל לרב לא קשיא דהא לא איקרי טמא וקרא דוהבשר על כרחין מוקי ליה לאוכל וסבר דאוכל מטמא אוכל בקדשים דאי לא קרא מאי עביד ליה וכן נמי לשמואל דעיקר קרא לא קשיא ליה למאי אתא אלא דלטעמיה אפילו במשקין נמי הוה לן למימר הכי. ודייקינן למאן דאמר משקין אין להן טומאה כלל כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ואוקמה בהכשר ומפרש ליה מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכן אם בא עליו כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ג"כ האוכל ואקשי' דהו' שמעת מינה ולאו דוקא דאדרבה מהאי קרא שמעי' כל משקה ומרישיה לא שמעינן אלא מים אלא ה"ק בחד מיניה סגי ומשני חד למים תלושין וחד למים מחוברין וקרא דכי יותן מים הא מצריך להו במסכת חולין חד לטומאת מת וחד לטומאת שרץ. ואידך אמר לך דבחד קרא סגי דסתמא כתיב ומשתמע מיניה בין תלושין בין מחוברין ואייתי ממעין ובור מקוה מי' יהיה טהור ומשני יהיה טהור הבא בו מטומאתו. ואקשי' למאי דאמר דתלושין מכשרי מדאמר ר' יוסי בר' חנינא משקה בי מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין וקס"ד דאמים קאי שאין מכשירין אפילו מדרבנן דאי אדם לא משכחת לה אלא בתלושין ודאורייתא הוא ואי הכשר מים תלושין דאורייתא היכי אתו רבנן ועקרי ליה. ומשני דלעולם אדם קאי דכיון שאינו נשפך כמים אינו מכשיר מה שא"כ אפילו בדם חיה דאע"ג דבעי כסוי מ"מ נשפך כמים הוא ודם התמצית אע"ג דאינו נזרק מ"מ אינו קרוי דם ואינו מכשיר אלא הקרוי דם דהוא קרוי משק' דכתיב ודם חללים ישתה והדר לאקשויי למאן דאמר דמשקין אין להם טומאה דקתני דם שנטמא וקס"ד דאתי' כיוסף בן יועזר ואם כן על כרחין טומאה דאוריית' היא ולעצמן ומשני דמדרבנן היא ודלא כר' יוסף בן יועזר ואייתי' תו על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שלטמא בין בשוגג בין במזיד ומשני דטומאת דם דרבנן היא ודלא כיוסף בן יועזר אבל ציץ לבשר וחלב דאורייתא אתא. והא דקתני לעיל בשוגג הורצה במזיד לא הורצה בפ' כיצד צולין איכא מאן דאמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד זריקתו בשוגג אין במזיד לא ואית דאמרי התם איפכא

ע"ב ת"ש ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזה עון הוא נושא אם עון פגול דהיינו בשחשב עליו לאכלו חוץ למקומו הרי כבר נאמר לא ירצה דכתיב ואם האכל יאכל ביום השלישי פיגול הוא לא ירצה ואם אינו ענין לחוץ לזמנו דהא כתיב תנהו ענין לחוץ למקומו ואם עון נותר בשחשב לאכלו חוץ לזמנו הרי כבר נאמר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי המקריב אותו לא יחשב ואין לפרש נותר ממש דאי זה עון ישא וכי לאחר שנזרק ונכש' חוזר ונפסל ועון הכהנים האוכלים אותו ליכא למימר דפשיט' דלאו עון הקדשים כתיב ולא עון הכהנים הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בצבור במועדו ואפילו בטומאה מאי לאו טומאת דם. והשתא ליכא לשנויי מדרבנן דהא קרא כתיב. ומשני לא טומאת קמצי' והא דלא אמר טומאת בשר וחלב משום דלא אתיא ככולה עלמא דר' יהושע אית ליה אם אין בשר דהיינו שנטמא אין דם ואין כאן רצוי אלא דרבנן פליגי עליה ואמרי דה"מ ביוצא אבל טמא מרצה והיינו הא דלעיל

ת"ש הן ישא איש בשר קדש היינו בשר שרץ וכדכתי' נמי היקדש בכנף בגדו ונגע בכנפו בשרץ שבכנפו והיינו דלא אמר ונגע בבגדו אל הלחם ואל הנזיד תבשיל