מהר”ם חלאווה על פסחים קא

עלה כדגזרינן נמי דאין מזמנין את הגוי משום שיורי כוסות ואע"ג דטלטול הכוסות דרבנן וכן מה שאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול מדרבנן היא דדברי סופרים צריכין חזוק. ועוד דהא רב חסדא אית ליה צרכי שבת נעשין ביו"ט ולא קיימ"ל כוותיה דהא אמר רב בפ"ק דביצה נולדה בזה אסורא בזה ופסק רבא התם כותיה משום הכנה דרבה דדריש חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט וכיון דרב משום הכנה דרבה אמרה וקיימ"ל כותי' ורב חסדא פליג ולית ליה הכנה דרבה אלמא הלכתא כרבה והכי משמע בפ' בכל מערבין דגרסינן התם כי נח נפשי' דרב הונא על רב חסדא למרמא דרב אדרב מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמר שתי קדושות הן והא אמר רב שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה אמר רבה התם משום הכנה. וליכא למימר דקבל' מניה רב חסדא דהא אמר הכא דצרכי שבת נעשין ביו"ט ובתוספות דוחין דרב חסדא לא פליג אדרבה בהכנה דהתם קבלה מניה אלא דאף רבה לא אמרה אלא בהכנ' דממילא כביצה. אבל בהכנה דבידים לית ליה לרבה הכנה כלל וזו סברא הפוכה. ועוד דהתם בפר' בכל מערבין מקשה עליה דרבה דאמר אין יו"ט מכין לשבת ואמרינן מי סברת סוף היום קונה עירוב לא תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה. אלמא רבה אפי' בהכנה דבידים דהיינו עירוב אמרה למלתי' אלא שבתוספות אמרו גם בזאת דעירוב הכנה דממילא היא ואינו מחוור. והעיקר מה שפסק הרב אלפסי ז"ל וכן דעת הר"מ במז"ל

אמר רב קבא מלוגנא לפסחא. ואסיקנא דהכי נמי הוי שיעור חלה שהוא חמשת רבעים קמח ועוד שהן מ"ג בצים וחומש ביצה כמנין חלה. וכיצד משערין מביא כלי מלא מים ונותן לתוכו הבצים והיוצא הו' שיעור הבצים וגמרינן לה מנזיר דתניא בתוספתא מביא כוס מלא מים ונותן לתוכו זית אגורי. ולא כמו שאמרו קצת מפרשים במשקל הבצים. ושיעור הכלי במדה נלמדהו מרביעית של תורה דלקמן בערבי פסחים ושיעורו לפי אותו חשבון כלי שרחבו ב' טפחים וארכו ב' וחצי ורומו אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. ובמקומ' נאריך בה בג"ה

ע"ב תניא ר' אליעזר אומר הסל מצרפן ר' יהושע אומר תנור מצרפן. שלש מחלוקות בדבר בן בתירא סבר דוקא מן העיסה דכתיב ראשית עריסותיכם חלה. ר' יהושע סבר אף תנור מצרפן דכתיב מלחם הארץ אלא דכיון דכתיב נמי עריסותיכם בעי' חלה בשע' גמר הלחם דהיינו בתנור. ר' אליעזר סבר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן וגמר נמי הוי. מיהו בעי' הפרש' חלה בסל ראשון שרדה לתוכו בעודו חם דהוי כעין גמר וקיימ"ל כר' אליעזר. והוי יודע דלא בעי' צירוף אלא בשעשה קבין דלא נתחייבה עדיין אבל אם כבר נתחייב' לא בעי צירוף אלא הקפה בלבד שיטול מן המוקף ולא בעי' תוך כלי ולא אויר כלי. תדע לך דמאי שנא חלה מתרומה ומעשרות דלא בעי' צירוף ועוד דתנן במסכת חלה העושה עיסתו קבין פטורה מן החלה עד שיש כו' ר"א אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה אלמא ר"א דוקא בעושה אותה קבין איירי. וכן נמי אפילו בצירוף לא בעי' דנגעי אהדדי כל שהן תוך כלי. והא דאמר ר' אליעזר במס' סוטה פ' כשם שהמים בודקין שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף. דאלמא דוקא בנגיעה ולא סגי ליה בצירוף סל. התם שאני דטמאה וטהורה ומקפיד על נגיעתן אבל בטהורות או טמאות שתיהן דלא מקפיד לא והכי אית' בירושלמי כאן במקפיד על תערובתו כאן בשאין מקפיד, ואסיק' דתוך כלי בעי' אבל טבלא שאין לה לבזבז לא הוי צירוף

דף מט ע"א ארבעה עשר שחל להיו' בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ד"ר מאיר וחכמים אומרים בזמנן ר"א בר' צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן. הרב אלפסי ז"ל כתב וקיימ"ל כר' אלעזר בר' צדוק דקאי כר' אלעז' איש ברתותא דהלכת' כותיה. ורבינו אפרים ז"ל הקשה על זה דאדרבא קשיין אהדדי בתרתי דר' אלעזר איש ברתותא אמר לעיל מבערין את הכל מלפני השבת ולא מפליג בין חולין לתרומה ואיהו נמי אמר משיירי' מן התרומה מזון שתי סעודות ור' אלעזר בר' צדוק לא הזכי' שיור כלל בתרומה. ולפי פי' הרב בעל המאור ז"ל דלא אפסיק הלכתא התם כר' אלעזר איש ברתותא אלא לאכול עד ארבע שעות אבל בלבער לא והכא בהא קא מיפלגי ר' מאיר דאמר מבערין את הכל מלפני השב'