מגיני שלמה קסה

פשיטא דאם בא ב"ח מוקדם טורף גם השבח דלא יהא אלא לוקח דזיל בתר טעמא דטעמא משום שיש לו אחריות משא"כ מתנה הוא שלא באחריות כדאיתא התם בתוספות ד"ה ועוד יש יפוי לדינא דבר מצרא כדאיתא פ' נערה דף מ"ד ולענין ב"ח איכא דינא דב"מ כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' שכנים והטור סימן קע"ג אפ"ה יפוי כח זה עדיף וזהו לישנא דאביי קשישא לא כך יפה כחו משמע שיפה כחו אלא לא כ"כ ודבר זה קמ"ל א"ק אבל המקשן היה סובר דאם נכסי בחזקת יתמי קיימי היה מודה רבי יוסי דהיתה עושה כמו שתרצה דמה לי יפוי כח זה או יפוי כח אחר:

דף צ"ז ד"ה אי הכי עד וק' מאי הוכחה כו' לא ידעתי מאן יימר דבעי לאוכוחי דהוי דווקא האי סברא ולא אידך אלא כוונת התלמוד דהשתא א"ש קושית רמי ב"ש לר"נ דלסברת המקשן דלא אסיק אדעתיה סברא זו כלל א"כ הוה קשה מאי אקשי רב"ש דהא זבין ולא איצטרך ליה זוזי מידי דלא שכיח היא אבל השתא דאמרת דשייכא בנהרדעא סברא זו והוי מ"ש א"ש קושיתו וא"כ לא בעי לאוכוחי דהוי דווקא משום זה דוודאי אי גם סברא אחרת אמת ניחא טפי אלא בעי לאוכוחי דסברת התרצן היא אמת דבלאו סברא זו א"א להעמיד דברי רב"ש וכיון דהסברא אמת ליכא למפשט משם מידי דלמא משום סברא זו בלבד הדרי זביני ועוד נלע"ד לפי מה שלמדתי מדברי רש"י ז"ל שכתב לעיל ד"ה דארבי אבל היכא דלאו טעות הוא כגון שחזרו בהן כו' ולמטה דבור וא"ל לא כתב שחזרו כ"א שבאו חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדם נראה מדבריו דמאי דקאמר ר"נ אטו כל יומא כו' לאו דתליא מלתא כיון דבצורת לא שכיחא לא מזבני אפדנייהו דזה אינו דמתרמי כל יומ' דמזבני אפדני לצורך שום דבר וא"כ אי חיישינן בשעת מכירה לדלמא לא איצטרכי ליה זוזי גם בכל יומא ניחוש אלא ה"פ כיון דבצורת לא שכיחא לא חיישינן לדלמא אתו חטי באותו הזמן מיד משא"כ בעת הבצורת רגילי דאתו חטי מכל המקומות שמוליכין למקום היוקר וזהו לישנא דרש"י שכתב וא"ל אין כו' וחיישינן לדלמא אתו ארבי כו' משמע שזה תלוי בהא דאל"כ לשון זה מיותר לגמרי שהרי קושיות רב"ש היתה מכח זה דא"כ נמצאת כו' ור"ל שיראו לקנות דלמא אתו ארבי א"כ מה בא רש"י ללמדינו פה גם מדכתב שכיחא וחיישינן משמע לישניה ברור דהא בהא תליא וא"כ דייק שפיר דאם רב"ש היה מקשה כיון דשכיח חיישינן דלמא יבואו ממקום קרוב או לאלו המוכרים דבר זה לא שכיח דאלו היו במקום קרוב כבר היו באים כי ברור כיון שמכרו אפדניהם היה הבצורת חזק וזמן ארוך אבל ארבי בעקולי כיון שבאין ממקום רחוק נשתהו בדרך וע"כ צ"ל כן דכיון דרש"י פי' דארבי בעקולי שבאין ממקום רחוק כדמשמע לישניה שכתב אבל דאתו ממקום קרוב מכלל דארבי פירושו שבאו ממקום רחוק א"כ למה לי עקולי לימא שלא הגיעו עדיין כיון שבאו ממקום רחוק אלא ע"כ צ"ל כיון דזבני לאפדנייהו חזק עליהם הרעב זמן הרבה ואלו היו ארבי אפי' ממקום רחוק היו אותן הרגילין להבי' היו מגיעין כבר וע"כ צ"ל בעקולי הוי קיימי וא"כ ממקום קרוב היו מגיעין אפילו בעקולי אא"כ שאר אונס שלא היו יכולין לבא וזה לא שכיח:

ע"ב ד"ה לאתויי מגורש' כו' פ"ה כ' וזו היא מלת' דפשיט' כו' ואני אומר דטובא קמ"ל חדא לאפוקי מב"ש דאמרי בסוטה והובאה לעיל פ' האשה דף פ"א גבי ספק זנאי ספק לא זנאי דקאתי ספק ומוציא מידי ודאי משום דשטר העומד לגבו' כגבוי דמי ומקרי היא מוחזק וא"כ מזונות שהן תנאי ב"ד וק"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום דכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי כדאמרינן לעיל דהיא מקרי מוחזקת וכמ"ש לעיל ולדעת רש"י ז"ל מקרי מוחזקת במזונות יותר מכתובה כמ"ש המרדכי ז"ל בשמו וכן משמע מדברי התוס' לעיל דאפי' לרב ושמואל דלא ס"ל שאין לטעון אחר מעשה ב"ד מ"מ במזונות מודו כיון דמוכרת שלא בב"ד וא"כ נוכל לומר אפי' לב"ה דלא ס"ל שטר העומד לגבות כ"ד מ"מ אפשר דבמזונות מודו דנכסי' בחזקתה קאי למזונות וכמו שחלקו התוספות לעיל בין שאר ב"ח וכתובה למזונות ודין זה דומה ממש לספק זנאי דכיון שהיא בחיים ועומדת לגבות הוי היא מוחזקת ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל אשתו ועיי' בתוס' בסוטה פ' ארוסה דף כ"ה ד"ה ב"ש ומה לו שהפסידה כתובתה מחמת זנות או מחמת גרושין ועוד נראה דטובא קמ"ל דאע"ג דאיכא למימר אוקמא אחזקתה שהיתה בחזקת אשת איש כדאמרינ' פ' ד' אחין דף ל' ולעיל ס"ל לר"ג דמחמת חזקה מוציאין ממון דאין לומר דווקא חזקת הגוף ולא שאר חזקה דהא גבי היא אומרת מוכת עץ והוא אומר דרוסת איש ליכא חזקת הגוף ואפ"ה ס"ל לר"ג דמוציאין ממון ופי' הר"ן ז"ל דחזקה שאין בנות ישראל כו' אין זה חזקת הגוף ואפי' אם גם זה מקרי חזקת הגוף הנה כבר הקשו התוס' ז"ל פ' ארוסה הנ"ל ד"ה וב"ה כו' והכא לא שייך למימר אליבא דב"ה העמד אשה על חזקתה כו' משמע דאי הוי שייך למימר היינו מוציאין ממון ע"ז וכן משמע לעיל פ' המדיר קאמר רבא עד שלא תתארס דהעמד הגוף על חזקתו ליכא למימר מאי איכא חזקה אין אדם שותה כו' אדרבה חזקה משמע, אי ליכא חזקה נגד חזקה היינו מוציאין ממון אע"ג דליכא חזקת הגוף וכן משמע מדברי התוס' לעיל פ' המדיר דף ע"ו ד"ה וחדא כו' עד ועוד יש לפרש דמשום הכי עדיפ' כו' דאפי' אם לא יהיה אלא א' מהן אמת או חזקת הגוף או אין אדם שותה בכוס יש לה כתובה והכא לא שייך שינוי' של תו' דפ' ארוסה הנ"ל דליכא הכא רגלים לדבר שנתגרשה וצ"ל בע"כ דבמקום ספק לא תקנו רבנן מזונות דהם אמרו והם אמרו וא"כ טובא קמ"ל:

ד"ה בתולה שלימה משמע עד אכתי קשה כו'. הנה קושיא זו אף כי אין כאן מקומה מ"מ נראה לישבה אחרי שהניחוה בצ"ע כאן וביבמות ועם זה נ"ל שיתיישבו ג"כ כל הקושיות די"ל דתנא זה ס"ל דבכל מקום דכתב נערה כגון נערה מאורסה וגבי קנס לא ממעט קטנה דנערה בכל מקום אפי' קטנה במשמע ונפקא ליה מדכתב רחמנא נערה מלא במוציא ש"ר הא כל מקום שנאמר נער אפי' קטנה במשמע כדאמרינן לעיל פ' אלו נערות ופ' נערה וכדס"ל לרבנן בנערה המאורסה פ' ד' מיתות דף ס"ו ולעיל פ' אלו נערות פי' התוס' בחד שינויי' דהיינו טעמא מדכתיב נערה מלא במוציא ש"ר כמ"ש וא"כ איצטרך למכתב נערה דאי לא כתב רחמנא כ"א בתולה הוי ממעטינן אפי' קטנה דהא תנא זה דדריש אין בתולה אלא נערה הוא ממעט קטנה כדאיתא להדיא פ' הבא ע"י להכי כתב רחמנא נערה לגלויי על בתולה שאינה נערה כ"א למעוטי בעולה אתי ולא קטנה:

ואין להקשות אי נערה אפי' קטנה במשמע א"כ איך יליף האי תנא דבכל מקום בתולה נערה היא ולא קטנה מדכתיב גבי רבקה והנערה טובת מראה בתולה הא גבי רבקה גופה לא נשמע דנערה היתה כיון דנערה אפי' קטנה במשמע י"ל דוודאי ברבקה ע"כ נערה ממש היא דאלת"ה למאי הלכתא כתב נערה כלל לכתוב והיא טובת מראה כו' דאי להורות שלא היתה בוגרת מבתולה נפקא דס"ל דבתולה שלימה משמע דפשיטא דהתם אין לומר שבא הכתוב לומר שהיתה בתולה שלא כדרכה ולספר בגנות הצדקת. ועוד דגבי רבקה ליכא למימר הכי דהא כתיב בה ואיש לא ידעה שפירושו אפי' שלא כדרכה כדפי' רש"י ז"ל בחומש ועוד דגבי רבקה ע"כ למעוטי קטנה דאל"כ לכתוב קטנה בשלמא בכל התורה איצטרך דקמ"ל דבין בנערה בין בקטנה הוי דינא הכי דהא לא קאמר דווקא קטנה משמע אלא אפי' קטנה במשמע וכ"ש נערה. אבל ברבקה דמעשה שהיה כתיב ולא היתה אלא נערה או קטנה אי קטנה היתה לכתוב קטנה ועוד נ"ל דבלאו הכי לא קשי' מידי דהאי תנא קים ליה דרבקה באותו פרק נערה היתה וכמו שפלפלו התו' פ' הבא ע"י דמדרשים חלוקים הם דאיכא למ"ד בת י"ד