מגן אברהם תקלז

ספק דבר האבד מות' (רש"ך ח"א קי"ג): ממי הגשמים . ואפי' אינו דולה אלא ממשיך ברגל אסור מפני שסופו לדלות כשיחסרו:

שלא פסקו . וימשוך מן הנהר הגדול אבל פסקו אפי' אית בהו הרבה מים שלא יבואו לדלו' בדלי אסור משום לא פלוג:

יכול לדלות . דכל שהוא לצורך אפי' טירח' יתירה התירו:

ונתקלקלו . אבל נסתמו לגמרי אסור לעשותם דהוי כחדתי:

היתה עמוקה טפח . משמע דס"ל אפי' לא חפר בה טפח מותר לחפור יותר וכ"ש כשהית' חפורה ונסתמו עד טפח ומיהו בגמ' קאמר ומתקני' את המקולקלו' משמע דאסור לחפור בתחלה עבב"י:

עד ו' . אבל פחות מכאן כיון דלא עברי בי' מיא אסור:

עד ז' . אבל כשהיתה עמוקה ג' אפשר דאסור לחפו' עד ח' דטרחא יתירה היא להשליך העפר לחוץ עבב"י:

כדי לאוכלן . לכאורה צ"ע דבסי' תקל"ג ס"ד מתיר לצוד אפי' אינו רוצה לאכול מהן כיון שאפשר שיאכל מהן ואפשר דהכא חמיר טפי דאוושא מלתא עמ"ש שם:

כגון שפותח . דאפי' נתכוין לדבר המותר בעי' שיעשה מעשה שניכר שעושה לדבר המותר הא לא"ה אסור:

אין מתליעין . שנוטל התולע' שבאילן אף על פי שנפסד האילן אסור דטירחא יתירה היא:

מזהמין . כשנשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל שלא ימות:

לזבל השדה . דהוי תולדת זורע או חורש (נ"י):

יכול ליתן לו . אבל במלאכה גמור' אסור ליתן לו שכר מזונו:

שלא יתן לו שכר . צ"ע דבסי' רנ"ב ורמ"ז שרינן טפי כשנותן לו שכר דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד וצ"ל כיון דמלאכת מחובר הוא לא מהני קצץ כמ"ש סי' רמ"ד וה"ה בחנם אסור אלא כיון שמזבל אינה מלאכה גמור' אם עשה העכו"ם מעצמו א"צ למחות אבל כשנותן לו שכר ידעו שעושה מדעת ישראל ויסברו ששכרו לעשות מלאכה לימים כנ"ל:

מוסרין לו . אבל לשכור לו שומר אסור בשבת אפי' למסור לו אסור כ"נ דעת הש"ע עב"י:

שלא ידוש בפרות . משום דאושא מלתא ולפי זה אסור גם בשאר ב"ח והרמב"ם מפ' הטעם משום שינוי וא"כ בשאר ב"ח מותר (ב"י) ולדידן שאין נוהגין לדוש בפרות א"כ צריך שינוי אחר:

יכול לבוצרו . ופועלים ישראלים יכולים ליטול שכר ועסי' תקמ"ב ס"א: