מגן אברהם שע

בבית שער . אף על פי שיש לו ד' מחיצות כיון שעוברים דרך שם לא הוי דירה:

שאינם חשובים דירה . וה"ה סוכת החג בחג (יומא דף י):

מחמת כבדן . צ"ע דמה גבול יש לכובד זה דמשוי שקשה לא' נוח לב' ומ"מ כ' דוקא דברים המוקצים ע"ש ויש להחמיר:

וי"א דכל זה . קאי אסעיף זה ולא אסעיף א':

ומוליכים עירובן אצלם . פי' שהם מוליכין עירובן אצל אחרים כמ"ש ס"ה:

שכרה מתחלה . א"כ לא יוכל לסלק חבירו מן הבית וה"ל כב' בעלי בתים:

או שאין . ומה"ט בבתים שלנו אם נתקלקל העירוב אסור לטלטל מחדר לחדר אם אין לבע"ה תפיסת יד וגם מחדר לבית אסור אם דרים שם שנים עמ"ש בסי' שס"ה:

מלמד או וכו' . כיון שכול' משתמשין בתוך הבית בכל תשמושיהן באפיה ובישול חשיבו כולהו כאלו אוכלי' ושותי' במקום א' ואף על פי שיש להם פתח לר"ה נקראים ע"ש בע"ה ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו והוי דומיא דה' שכירי' ולקיטי' (תו') ואם מקום חדרים קנוי להם או מושכר להם ומשתמשין כל א' בפ"ע אוסרין כמ"ש ס"ב:

בקביעו' . דאין פורסין אלא כשעושין דבר צניעות:

פרס . אפי' מעו' לקנו' לחם (ב"י) משמע בגמ' דרועים הלנין בשדה אף על פי שאוכלי' בעיר אין אוסרין דאנן סהדי אלו ממטי להו ריפתא התם לאכול הוי ניחא להו וצ"ע עסי' ת"ט ס"ז:

שני' הפנימיי' . דאע"ג דהשני הוי בית שער לפנימי מ"מ הוי בית שער דיחיד ואוסר כיון דעביד לדירה אבל בית שער חצר דיחיד אינו אוסר כיון דלא עביד לדירה:

אוסרים זע"ז . ודוקא שיש לכל א' חדר מיוחד לאכילה כמ"ש ס"ג ואם הוא במקום עכו"ם צריכים לשכור רשותו עססי' שפ"ב עיין תשו' רש"ל סי"ח משמע דס"ל לרמ"א דבישראל אפי' רגיל אין אוסר עססי' שצ"א: