מגן אברהם שכד

מורסן . כתב הרמב"ן במלחמות לסברא קמייתא דאם מגבל מעט מעט שרי בלא שינוי וכמ"ש סימן שכ"א סי"ד ע"ש:

ונותן לפני כל בהמה ובהמה . אבל אסור לגבל יותר ממה שצריך וקשה דאמרינן בגמרא אפי' כור ואפי' כוריים וכו' עבב"י שנדחק בזה ולי קשה עוד דהא כתב בח"מ סימן של"ח דמאכל פרה ד' קבין ליום וא"כ היכי קאמר ר"י אפי' קביים מאי אפי' הוא זה לכן נראה דודאי לכ"ע אסור להכין יותר מהצריך ליום אלא דרב מנשיא אוסר להכין יותר ממה שרגילים בפעם א' בחול וזה התירו ר"י ועולה כנ"ל נכון:

דלועים . ודוקא בדלועים קשים כמ"ש ס"ז:

הקשה שא"א להם כו' . אפי' נאכלין ע"י הדחק בלא חתיכה שרי [ב"י] והע"ש לא דק מ"ש כאן ובסי' שכ"א דבקשין לגמרי אסור דהא קי"ל כר"י:

דק דק לפני העופות . דדבר שהיא מלאכה כגון טחינה אסור לעשות לבהמה אפי' בי"ט כמ"ש ססי' תקי"ב וסי' שכ"א סי"ב:

ולא לפני חזיר . דארור האיש שמגדל חזירים ועבי"ד סי' קי"ז:

לפני כלב . משמע בגמ' אפי' כלב שאינו מגדלו בביתו מותר דמצוה ליתן לו מזונות ועסי' ש"ח ססכ"ט: יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני העופות ואינו נכון שהרי אין מזונתן עליך ועב"י שלא כדברי הע"ש:

ויש מחמירין . ואין למחות ביד הנוהגין היתר [ב"ח]:

לסלק התבן . מפני שיש שנמאס ואינו ראוי לאכילה, רש"י: