מגן אברהם שד

על שביתת עבדו . וכשעושה העבד מלאכה הרב עובר כמו על שביתת בהמתו (מ"מ) ועסי' רמ"ו ס"ג:

לעצמו . היינו תפירת בגדיו ותיקון מנעליו או עשה להרויח מזונותיו (ב"י כל בו):

לרבו . אפי' מלאכה דרבנן (רדב"ז ח"א ס"ד) וע"ש סי' נ':

ואסור לכל ישראל . היינו מדאורייתא (וערסי' ש"ז) וכדמסיים דכיון דמלאכת העבד אסור מה"ת וכ"ה בהדיא בב"י בשם המ"מ והע"ש לא דק:

ויש חולקין . דס"ל כהי"א שבסוף הסעיף שאינו אסור מה"ת וצ"ע למה כפל הרב"י הדברים והע"ש כתב בזה אבל לא מצאתי מקור לדבריו:

א"צ להפרישו . מ"ד אקטן כמ"ש סי' שמ"ג:

מותר וכו' . ועסי' רנ"ב ס"ב דלפעמי' צריך למחות:

שלא יהנה . היינו מדרבנן כמ"ש רסי' רע"ו ועסי' רנ"ב אסור לומר לצדוקי לעשות מלאכה בי"ט (ע"ש קל"ד ת"י קס"א) ועבי"ד סי' קנ"ט ופשוט דמומר דינו כישראל ואסור לומ' לו לעשות מלאכה:

מותר לצאת בו . דלא חיישי' שיביאו בידו שירא מרבו:

לא בכסותו . דכשיפסיק לו יקפל כסותו ויניח על כתיפו שלא יראה רבו כמ"ש סימן ש"א סכ"ט:

בכל ענין אסור . דחיישינן שמא יביאה בידו דלא מתירא מרבו כיון שהוא עשאה לעצמו: בזמנינו שהמלך גזר שלא יקנה יהודי עבד א"כ העבדים יכולים לעשות מלאכה דהוי כשכיר (רשד"ם בי"ד סי' קצ"ה וכ"כ ריב"ל ס"א וס"ג) אבל יש חולקים וס"ל דאף עתה גופן קנוי ועכשיו שפורעים כרגא בעד העבדים אפילו לרשד"מ גופן קנוי אפי' לקול' (כ"ה):

עכו"ם גמור וכו' . פי' שאפילו הוא עושה מלאכת רבו אין אסור מדאורייתא (ועסי' רמ"ד ס"ה) כיון שאינו קנוי קנין עולם וערסי' זה ואם קיבל עליו מצות הנהוגות בעבד והוא שכיר נ"ל דאין רבו מצווה על שביתתו כשעוש' לעצמו דלא הזהירה תורה אלא על עבד הקנוי קנין עולם אבל העבד אסור לעשות מלאכה אפי' לעצמו דהא קבל עליו מצו' הנהוגות באשה ומשמע בהרמב"ם שאין מקבלין עבד וגר תושב בזמן הזה ע"ש ספכ"ב, וכתב ב"י בשם מהרי"א באותן השפחות אף על פי שקנויו' קנין עולם כיון שאם רצו ליכנס לדת הישמעאלי' יוצאות לחירות שמא דינן כשכיר עכו"ם וצ"ע: