מגן אבות ה:יט

כל מי שיש בידו שלשה דברים אלו מתלמידיו של אברהם אבינו. לפי שבמשנה ראשונה לזו שנה לנו ההפרש שיש בין משה רבינו ע"ה לירבעם בן נבט סמך לזה מה בין אברהם אבינו ע"ה לבלעם הרשע ועוד לפי שהיה מסדר הדברים שהם תלוים במספר מעשרה לשבעה לארבעה סמך להם המשנ' הזו שהיא המספר שלשה וכל אלה הדברים הם מענין המסכתא שהיא משנת חסידים ושלשה דברים אלו נתחלפו בהם הפירושים בין רבינו שלמה ז"ל ורבינו משה ז"ל. ואני אכתוב פירוש רבינו שלמה ז"ל לפי שמצאתי בילמדנו פרשת בלק ושם פירשו ג' דברים אלו בבלעם ומהם נלמוד אותם שהיו באברהם שהם חילופיהן. ובאבות דר' נתן פירשום באברהם כמו בבלעם והנה בבלעם נאמר בו וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו והיה מיצר לטובתן ורבה לקללם ולא עלתה בידו וברכם ועל ברכה זו נאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כמו שנזכר בפרק חלק ובתענית וזו היא עין רעה שמיצר בטובתן של בריות כמו שאמרו בפרק שמנה שרצים שדור משדרנא לך דלא תימא צר עין אני וכמו עינו צרה בתלמידי חכמים שבפרק הספינה כמו שפירשנו בפ' שני. ובאבות דר' נתן סמכו זה אל הנה העם היוצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ נתקנא בהם שעד עכשיו היו הכל צריכין לו ועכשיו נתפרסמה חכמת ישראל ונגלה קלונו וכן נאמר בו מאן ה' לתתי להלוך עמכם שאין כבודי ללכת אלא עם אנשים גדולים ודבר זה נלמד ממה שכתוב ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה וזה הוא רוח גבוהה שהיתה בו גאוה וגסות הרוח. וכן נאמר בבלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וזו היא נפש רחבה שהיה מתאוה לאסוף הרבה ממון למלא נפשו הרחבה כי הנפש היא המתאוה כמו שנא' נפש רשע אותה רע ואפשר שיכנס בכלל זה תאוות הזמה כמו שפירש הר"מ במז"ל. וכבר אמרו בלעם בועל אתונו היה בראשון מברכות ובראשון מע"ז ושנתן עצה לזנות בנות מואב. ויש ספרים הרבה שכתוב בהם נפש קצרה ושמא תיקון סופרים הוא לכנותו לגנאי. ובאברהם היו כל המדות האלו בחילוף עין טובה שהיה שמח בטובתן של בריות ומהנה אותם מנכסיו כמו שנא' טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל וידוע הוא נדיבותו של אברהם שאמ' מעט ועשה הרבה שנאמר ואקחה פת לחם ועשה בן בקר רך וטוב וכן נזכר זה באבות דר' נתן ונתן מעשר למלכי צדק ולעפרון נתן ארבע מאות שקל כסף ולא הקפיד על ממונו וזו היא עין טובה הפך עינו של בלעם הרעה:

ורוח נמוכה. שהיה עניו מאד שנא' ואנכי עפר ואפר ואמר לשלשה אנשים אל נא תעבור מעל עבדך אע"פי שנראו לו בדמות ערביי' ולבני חת אמר גר ותושב אנכי עמכם וכן נזכר זה באבו' דר' נתן. וזה הפך רוח בלעם שהיתה רוחו גבוהה שהנמוך הפך הגבוה:

ונפש שפלה. באבות דרבי נתן למדו זה ממה שאמר ואנכי עפר ואפר וכבר כתבתי שזה הוא בכלל רוח נמוכה. ויש לפרש נפש שפלה כי מתוך שפלות נפשו לא היה רוצה ריבוי ממון כדי שיתנשא על הבריות ולזה אמר למלך סדום הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך כי נפשו המתאוה היתה שפלה ולא התאוה כלל לריבוי הון כמו שנא' נפש ברכה תדושן ונאמר צדיק אוכל לשובע נפשו. ואפשר שיכנס בזה מיעוט התאוה לתשמיש כמו שכתב רבינו משה ז"ל ועל זה אמר כי עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את כי מתוך צניעות שהיתה בו לא הכיר בה עד שראה בבואה שלה בנהר כמו שהזכירו חז"ל בבראשית רבה ובשלוחו הגר כתיב וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו ולא על הגר וזה הפך בלעם שהיתה נפשו רחבה לא ישביענה הים הגדול שהשפלות לנפש הוא מונע אותה מלהרבות ממון והוא הפך הנפש הרחבה שמבקש למלאת רחבה. כן נראה לי להשוות אלה המדות שאינן מפורשים בילמדנו באברהם לאותן שהם מפורשים שם בבלעם ולא ראיתי מי שפירש כן והאמת יורה דרכו. עוד נראה לי כי נאמר זה לפי מה שהסכימו בו חכמי הרפואה שיש באדם שלשה איברים ראשיים לכל הכוחות והם המוח והלב והכבד סימן להם מל"ך. והחושים הם מכוחות המוח גדול שבכולם חוש הראות והמדות הנפשיות הם מכחות הלב כמו הגאוה והענוה והתאוה לתענוגים הגופניים הוא מכחות הכבד ואברהם היה שלם בכולם ובלעם הרשע היה הפכו ושלמות מזג הגוף יורה על שלימות יסוד הנפש על כן זכה אברהם לגן עדן ובלעם הרשע היה הפכו נטרד לגיהנם וזה כפתור ופרח. תלמידיו של אברהם אבינו הם הצדיקים האוחזים דרכו אוכלין העה"ז. שאלו הם מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה ונוחלין העולם הבא שהקרן קיימת להם לעולם הבא שנא' להנחיל אוהבי יש פשטיה דקרא הוא להנחיל אוהבי הרבה יש בידי. ובסדר טהרות במשנה בסוף עוקצין ובפרק חלק דרשו עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות ופירש רבינו משה ז"ל בפירוש המשנה שאפילו ישאר אדם בתענוג של שלש מאות ועשר עולמות יותר הוא תענוג העולם הבא שאלו התענוגים הם תענוגי הגוף ואותו התענוג הוא בנפש ואין זה דומה לזה והוכיחו זה ממלת יש שהוא הפך אין שהוא העדר ויש הוא מקיום המתמיד ולפי פירושו זה המנין אין לו בזה ענין. ואני אומר כי שבתות השנה הם מעין העולם הבא שהם ימי מנוחה ושאר ימי השבת הם ליגיעה ועמל וכשתסלק מהשנה שהם שס"ה יום השבתות והרגלים ישאר שלש מאות ועשר ואלו הן שלש מאות ועשר עולמות שהקב"ה עתיד להנחיל לכל צדיק לעולם הבא כמנין יש שיהיו כל ימות השנה מנוחה כיום השבת וזהו שאמרו במסכת תמיד מזמור שיר ליום השבת לעולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים וכן היא במסכת ראש השנה בפרק יום טוב של ראש השנה וכבר פירשתי זה בחלק שלישי מזה הספר. ואוצרותיהם אמלא בעה"ז שנא' וימלאו אסמיך שבע. להנחיל אוהבי יש הם אברהם ותלמידיו שנא' זרע אברהם אוהבי:

תלמידיו של בלעם הרשע. הם כל מי שלומד ממנו והולך בדרכו הרעה יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת. אע"פי שיש מהם אוכלין הע"הז כתלמידיו של אברהם אבל סופן לירש גיהנם נחלת עולמים שלא יהיו מצפצפין ועולין וגם יורדין למדריגה התחתונה של גיהנם שהיא באר שחת והוא הפך העולם הבא כמו שאמרו בפ' תפלת השחר אני רץ לחיי העולם הבא והם רצין לבאר שחת. ואפשר ג"כ שאף הע"הז אינן אוכלין אבל מתים בחצי ימיהם כמו שאירע בבלעם שלא הגיעו שנותיו לחצי ימי שנותינו בהם שבעים שנה שלא חיה אלא שלשים ושלש שנים כמו שהוא כתוב בספר המינים וכמו שנזכר בפרק חלק. וזהו שהביא ראיה מהפסוק אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. ובלעם היה איש דמים שבעצתו נפלו עשרים וארבעה אלף מישראל שנא' הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה'. והיה איש מרמה כי במרמה הכשיל ישראל בעצתו שנאמר לכה איעצך ותרגם אנקלוס אמלכינך מה דתעביד שאמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה אפקירו בנותיכם אליהם ועל ידי זנות יהיה בהם נגף כמו שנזכר בפרק חלק ובספרי. ואני אבטח בך הוא סוף הפסוק ועל ידי הבטחון בך תציליני מגיהנם: