מגן אבות ה:יב

ארבע מדות בתלמידים. אלו המדות אינן ביד האדם לקנותן ועל כן לא נזכר בהם חסיד ורשע אלא תחת אלהים הם בבריאתו של אדם וכמו שאמרו חכמי המוסר הבינה מתנה. וזאת המשנה היא ראיה מהמשנה הראשונה גרסתה כגירסת הספרים שהכל הולך אחר החתום בהפסד ובשכר כמו שכתבתי. ושמא מה שהטעה הסופרים לשנות הגירסא הוא שרצו להשוות בין שתי המשניות שיהיה יצא שכרו בהפסדו קודם ליצא הפסדו בשכרו. ואלו המדות הם תלויית לפי יצירת האדם שהדברים הנלמדים הם נחקקים בחדר המאוחר מן המוח כמו שנחקקים הצורות באבן או בשעוה כי שם הוא הכח הזוכר. והנה הממהר לשמוע הוא מי שמזגו חם כי הדברים החמים הם ממהרים לפתח עליהם הצורות יותר מהקרים והקשה לשמוע הוא הפך שמזגו קר והממהר לאבד הוא שמזגו לח כמו השעוה שהיא ממהרת לאבד הצורה החקוקה בה והקשה לאבד הוא שמזגו יבש כמו האבנים המפותחות שקשה לאבד הצורה המפותחת בהן. ולפי זה תתפרש משנה זו כן כי הממהר לשמוע הוא חם וכשהוא ממהר לאבד הוא לח וזה הוא טבע הדם אם כן מי שהוא דמיי יקבל מהרה הדברים וישכחם מיד וזה יצא שכרו בקבלו מהרה בהפסדו בשכחה אבל יש לו תקנה כשישקוד על התורה יום יום ותועיל משני צדדין מצד רבוי התלמוד ומצד החלישו הליחות כי העיון הגדול מנגב לחות המוח. ומי שהוא קשה לשמוע הוא קר וכשהוא קשה לאבד הוא יבש וזה הוא טבע השחורה אם כן מי שהוא שחור הוא קשה לקבל הדברים אבל יתקיימו בידו והשקידה לזה טובה מצד הקבול כמו שהיא טובה לראשון מצד השמירה וזה הוא יותר טוב מהראשון ויצא הפסדו בקושי קבולו בשכרו בזכרנות ואם שני התלמידי' לפנינו ואין לנו להספיק לשניהם נקדים הזכרן אע"פי שהוא קשה לשמוע אל השכחן אע"פי שהוא ממהר לשמוע כן כתב רבינו יונה ז"ל. ואשר הוא מקבל מהרה הוא חם ואם אינו מאבד אלא בקושי הוא יבש וזה הוא טבע האדומה שהיא חמה ויבשה וזה הוא החכם שמקבל במהרה וזוכר כל מה שמקבל והשקידה לזה טובה לתוספת חכמה ורוב החכמים הם האדומיים וזה הוא הטבע הראוי לזכרים שיהיו חמים ויבשים ולזה נקראים זכרים לשון זכירה הפך הנקבות שהם קרות ולחות ולזה נקראים נשים לשון שכחה מענין נשיתי טובה. ומי שהוא קשה לקבל הוא קר ואם הוא ממהר לאבד הוא לח וזה הוא טבע הלבנה ומי שהוא לבני רחוק הוא שישיג חכמה כי יקבל בקושי ומה שיקבל ישכח מיד כמו הנשים שהם לבניות והם שכחניות ולזה נקרא זה חלק רע שלא זכה להיות לו מטבע הזכרים לא חום כמו הדמיי ולא יובש כמו השחוריי וזה הוא החלק הרע שנתן לו בבריאתו ולזה השקידה לזה צריכה משני צדדין מצד הקבול ומצד השמירה גם מצד החלישו הלחות כך נראה לי וכבר כתבנו כל זה בחלק שלישי מזה הספר. מהר לשמוע הוא שם התאר על משקל קשה לאבד ואינו כמו מהר קח את הלבוש ואת הסוס שהוא צווי ובמשניות גרסינן ממהר והוא בינוני מבנין הדגוש: