מגן אבות ד:ז

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר. ממלא מקום אבותיו היה כמו שנזכר בפרק במה טומנין ופר' שני מסנהדרין והיה כפוף לפני רבי כמו שנזכר שם ובפ' מצות חליצה:

והחושך עצמו מן הדין. אע"פי שמצוה היא לדון בין אדם לחבירו מותר לחשך עצמו ממנו ולומר להם התפשרו כמו שנזכר בראשון מסנהדרין וכן פירש רבינו שלמה ז"ל או אם יש אחרים יודעים הדין יכול לחשך נפשו ממנו וכן פירש רבינו יונה ז"ל ואם עושה כן פורק ומסיר מעליו איבה שלא ישנאוהו בעלי דינין היוצאים חייבים ואפשר גם הזכאים אם אינם כשרים כמו שאירע לנו פעמים הרבה. וגזל שמא יחייב הזכאי והרי הוא מחזיק ידי הגזלן וענשו עליו:

ושבועת שוא. שמא אין כאן חיוב שבועה והוא מחייבה וזה הוא שבועת שוא כגון הנשבע על עמוד של שיש שהוא של שיש וענשו עליו ואפשר שגם על שבועת שקר יתחייב אם ישבע לשקר הנשבע כגון שיאמר לא לויתי ולוה וכל זה הוא כענין שבועת שוא כמו שאמרו בשלישי משבועות ובראשון מתמורה שקר דומייא דשוא והיא לא אכלתי ואכל דבשעת שבועה יצתה לשוא:

והגס לבו בהוראה. זה הוא הפך החושך עצמו מן הדין שהוא ממהר לדון וגס לבו בו בלא עיון ומתון וכבר הזהירו אנשי כנסת הגדולה הוו מתונין בדין וזה שאינו עושה כן הוא שוטה שאלמלא שנתרוקן מוחו איך מלאו לבו לדון במהירות וכבר אמר הכתוב חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו שהכסיל יודע שאינו יודע וילמד וזה לא ילמד עוד שהרי הוא חכם בעיניו ולא תאמר כיון שהוא שוטה אין עליו עונש שהשוטה אינו בר עונשין על כן אמר כי גם הוא רשע ונוסף על רשעו כי הוא גס רוח כי לולא גסות רוחו לא זחה דעתו עליו להורות בלא מתון אבל הוא בטח בחכמתו וזאת היא גסות רוחו והוא תועבת ה':