מגן אבות ב:ד

עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. זאת המשנה היא כתובה בפ' בן זומא וכך היא שנויה שם ר' אומר עשה רצונו כרצונך כמו שהיא שנויה כאן ושם פירשה רבינו שלמה ז"ל וכתב כי ר' הוא רבן גמליאל הוקשה לו ז"ל שתהיה משנ' אחת לשני תנאים בלא שינוי ביניהם ובסדורי תפלה אינה כתובה כאן וכן רבינו שלמה ז"ל לא פירשה כאן אבל בנוסחתו של רבינו משה ז"ל היא כתובה כאן ושם גם כן ולא פירשה כלל. וכתבו כי במשניות שכתוב רבינו גרשום ז"ל הגדול היא כתובה כאן וכן רבינו יונה ז"ל פירשה כאן ובמשניות שלנו גם כן היא כתוב' כאן ואינה כתובה בפרק בן זומא. ורבינו שלמה ז"ל פירש עשה כל חפציך כרצונו שיהיו מעשיך לשם שמים ויהיה לפי זה הפירוש נקשר למה שאמר וכל העוסקין עם הציבור יהיו עוסקין עמהם לשם שמים אבל אינו מיושב הלשון יפה שהיה לו לומר עשה רצונך כרצונו. ורבינו יונה ז"ל כתב כי באבות דרבי נתן כתוב עשה רצונו כרצונך וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך וכן מצאתיה במדרש משלי ומסיימין בה אם עשית כן מאריך לך ימים ויוסיף לך שנים שנאמר כי בי ירבו ימיך וגו'. ויהיה הפירוש לפי זה עשה רצון האל בפזור ממונך בחפצי שמים כרצונך כאלו פזרתו בחפציך ואם עשית כן יעשה רצונך כרצונו ותמה הוא שיראה מזה שאם עשית רצונו שלא כרצונך יעשה הוא רצונך שלא כרצונו מדה כנגד מדה והיאך אפשר לומר כן היה די שיאמר כדי שיעשה רצונך. ורבינו שלמה ז"ל בפרק בן זומא פירש כדי שיתן לך טובה בעין יפה וזהו בין אדם לחבירו ואינו ענין לבין אדם למקום. ונראה לי לפרש עשה רצונו כרצונך כאלו אין לך רצון אלא רצונו והוא גם כן יעשה רצונך ברצון מיוחד ולא יהיו מעשיך ברצונו הכולל לכל העולם לקיום העולם כטוב כחוטח אבל יהיו מעשיך כולם ברצונך ברצונו המיוחד בהפקת רצונך ואפילו היה ראוי לבוא עליך רע מפני עון הדור או מפני המזל הוא יעשה רצונך ברצון מיוחד וישמור אותך מאותו רע הראוי לבוא עליך:

בטל רצונך מפני רצונו. אם תחמוד ותתאוה לגזול ולגנוב או לאכול איסור ולבטול באיסור בטל אותו רצון מפני רצונו שמנע אותך כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. פשט הדברים הוא שאם יעצו עליך אויביך רע יפר עצתם. אבל נראה שהדברים הם דרך כבוד של מעלה כאלו אמר כדי שיבטל רצונו מפני רצונך מדה כנגד מדה כמו הראשונה ויתקיים בך ותגזור אומר ויקם לך. וזהו שאמרו בפרק במה אשה כל העושה מצוה כמאמרה אפילו גזר דין של שבעים שנה מתבטל עליו וכבר כתבתי זה בתחלת פרק זה:

הלל אומר. בסדורי תפלות כותבין ר' הלל והוא טעות והגירסא הנכונה היא הלל אומר וכן הוא בנוסחתו של רבינו משה ז"ל וכן הוא בנסחתו של רבינו אפרים ז"ל והוא הלל הנזכר למעלה אלא שהפסיק בדבריו כדי שאחר שהשלים סדר הנשיאים שהיו מבני בניו חזר להשלים דבריו לסמוך לו דברי רבן יוחנן בן זכאי שקבל ממנו ושאר התנאים הבאים אחריהם. ויש הוכחה שזה הוא הלל הזקן שהרי שנינו שהוא ראה גלגלת צפה על פני המים ובפרק אחרון מסוכה נזכר זה על הלל הזקן ואין בדבר ספק כלל כי לא נמצא בשום מקום תנא ששמו ר' הלל:

אל תפרוש מן הצבור. כשהצבור דרכיהם מקולקלים הפורש מהם הרי זה משובח ועל זה אמר ירמיה מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים ואמר דוד שנאתי קהל מריעים ועם רשעים לא אשב. ואמר ישעיה אל תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר והתורה אמרה לא תהיה אחרי רבים לרעות ואם אין דרכיהם מקולקלים כל כך אין לפרוש מהם וכן אמר בעל ספר הכוזר ז"ל כי התפלה בצבור יותר משובחת משיתפלל אדם ביחיד לפי שהיחיד איפש' שיכלול בתפלתו מה שיהיה נזק ליחיד או לרבים והצבור לא יתפללו אלא מה שיועיל לכל ועוד כי בהקבץ עמים יחדו לעבוד עבודת הבורא ברוך הוא מתעלה שמו ומתקדש וכן הוא אומר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל והתפלה היא יותר נשמעת עם הצבור לא ביחיד שנאמר בעת רצון עניתיך ואמרו בראשון מברכות אימתי עת רצון בעת שהצבור מתפללין ואף מי שאינו יכול ללכת לבית הכנסת יתפלל ביחיד בשעה שהצבור מתפללין שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון ואין הקב"ה מואס בתפלת של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס כמו שנזכר שם. וכן בתעניות אמרו כן ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ואע"פי כן והוא רחום יכפר עון. ואמרו בפרק תפלת השחר לעולם לשתתיף איניש בהדי צבורא ואפילו יתפלל על עצמו כגון ההולך בדרך יתפלל בלשון רבים יהי רצון שתוליכינו לשלום וכשיהיה עם הצבור יתפלל עמהם ואל יקדים תפלתו לתפלתם וכן אמרו בראשון מברכות ובראשון משבת אמרו מי שיש לו חולה בתוך ביתו שיערבנו עם חולי ישראל. וכן אמרו במדרש חזית היושבת בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות אם כולם חבירים מקשיבים לקולך אז השכינה אומרת השמיעיני ואם לאו שכינה מסתלקת שנאמר אחריו ברח דודי וכן הוא בפרק במה אשה יוצאה. וכבר משלו משל זה לחבילה של קנים שכל קנה יחידי רך ונוח לשברו וכשהוא בתוך החבילה אין כח באדם לשברו. ואמרו בפרקי דרך ארץ והביאו כן בגמרא כתובות לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. ובתענית בפרק ראשון אמרו אדם הפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. וכבר מנו בברייתא דסדר עולם הפורש מדרכי צבור עם הרשעים הנידונין בגיהנם לדורי דורות והביאוה בראשון מראש השנה והמשתתף עמהם רואה בנחמתם שנא' שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה ששו אתה משוש כל המתאבלים עליה כמו שנזכר באחרון מתענית:

ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. נראה לי שסמך זה לאל תפרוש מן הצבור לומר לך שיש לך תעלת גדולה בהשתתפותך עם הצבור יותר מהיותך שוכני לבדד יום אחד ואפי' הארכת ימים כי האדם השרוי יחידי יתגבר עליו יצרו מחמת הרהורי עבירה שאין אדם ניצול מהם בכל יום כמו שאמרו בפרק גט פשוט ואיפשר שיצא לתרבות רעה. ועם הצבור הוא נמלט מזה ואל יאמר הרי הארכתי ימים הולך בדרך טובים ופסק ממני יצר הרע ואיני חושש שישלוט בי יש מזקינין הרבה ובסוף ימיהם יצאו לתרבות רעה כי היצר הרע הוא כמו אויב אורב לאדם כשימצא להדיחו מעל אלהיו יתגבר עליו וכמו שאמרו באחרון מקדושין על רב הונא בר רב אסי ששמעה אותו אשתו נופל על פניו ואומר יהי רצון שלא ישלוט בי יצר הרע ותמהה מתפלתו זאת לפי שכבר פירש ממנה כמה שנים ועבר' לפניו מקושטת הרבה פעמים עד שנכשל בה אע"פי שלא היה חושב שתהיה אשתו וזה נאמר גם כן שלא יאמר אדם מפני מה נאסר דבר זה כלום נאסר אלא משום גזירה שלא אבוא לידי איסור תורה אני כבר נזהרתי כל אלה השנים ואיני חושש שאכשל בו והרי שלמה המלך נכשל בשלשה דברים שנאמר בהם לא ירבה להם נשים וסוסים וכסף וזהב ונתנה התורה טעם בהם ולא יסור לבבו ואמר הוא אני ארבה ולא יסור לבבי ולבסוף מה כתיב עליו ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו לבבו כמו שנזכר בסנהדרין פרק כהן גדול ובספרי ובמדר' קהלת ובילמדנו ובואלה שמות רבה. ורבי ישמעאל אמר אני אקרא לאור הנר ולא אטה וקרא והטה כמו שנזכר בראשון משבת ובירושלמי שנו חסיד אחד היה אומר עד יום זקנותך ובא לידי נסיון בזקנותו על ידי שד. וכן אל יאמר אדם אלך עם המינין ללמוד מהם חכמתם וכמו שעשה רבי מאיר שלמד מאלישע אחר ואמרו עליו רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק כמו שנזכר בפרק אין דורשין שאין הכל שוין בזה ואם רבי מאיר עמד טעמו בו וריחו לא נמר הלא יוחנן כהן גדול שימש בכהנה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי כמו שנזכר בקדושין בפרק האומר כי הוא ינאי שהרג חכמי ישראל ונעשה צדוקי וכן העלו בפרק תפלת השחר דהוא ינאי והוא יוחנן ועל זה שנינו אל תאמין בעצמך עד יום מותך כמו שנזכר שם ועל זה אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו כי אז ניצול מהלכד בפח יצר הרע. וכבר אמרו על רבי אליעזר שנתפס למינות על ששמע דברי מינות והנאהו הדבר כמו שנזכר בראשון מע"ז:

ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. זהו גם כן מהענין הראשון שאם ראית חבירך נכשל בדבר כשבא לידי ניסיון או כשעלה לגדולה על תדין אותו לכף חובה ולומר ראוי הוא לישרף ראוי הוא ליצלב ראו מה שעשה זהו לשון אל תדין אל תעשה כן עד שתראה אם בסוף ימיך תבוא לידי ניסיון כמוהו או תעלה לאותה גדולה ולא תכשל כמו שנכשל הוא ואמרו במדרש אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו שכן מצינו בירבעם בשעה שבנה שלמה בית המקדש והשלימו הניח מפתחותיו תחת מראשותיו כדי להשכים למחרתו ולהקדים ולהקריב תמיד של שחר עם עמוד השחר מה עשתה בת פרעה הכניסה לו על מטתו כמין רקים של נחשת ומזלות וכוכבים מצויירין בו על גבי מטתו כדי להטעותו וליהנות מגופו של אותו צדיק ועברו עליו ארבעה שעות ביום שלא עמד ולא קרב תמיד של שחר ועל אותה שעה שנינו בעדיות כמו שאמרו בתלמוד ירושלמי ובמדרש משלי עדות של תמיד של שחר שקרב בארבע שעות מה עשה ירבעם קבץ שבט אפרים שהוא משבטו והשכים לפתחו של שלמה להרשיעו על זאת יצתה בת קול ואמרה לו רשע אתה עתיד לבטל כמה תמידין ומוספין במזיד ואתה מחייבו על השוגג וזהו שאמר הכתוב כדבר אפרים רתת כשנרתע אפרים ויגד על התמיד ששהה להקריב נשא הוא בישראל ויאשם בבעל וימות יצתה בת קול ואמרה לו עדיין אתה עתיד להיות נשיא בישראל ותעמיד שני עגלים אחד בדן ואחד בבית אל כדי שלא יעלו ישראל לרגל ויעבדו שם עבודה זרה באמצע הדרך ותאשים העם בבעל וימותו באותו עון כי מפני אותו עון גלה ישראל והקב"ה עתיד להחזיר' ולהחיותם שנאמר אחר זה יחיינו מיומים ביום השלישי יקימינו ונחיה לפניו:

ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. בזה נתחלפו הפירושים רבי משה ז"ל פירש שלא תאמר דברים שאי אפשר להבינם אע"פי שסופם להיות מובנים על ידי פירוש אל תכניס עצמך לדבר דברים מסופקים שיצטרכו לפירוש כי זה יגרום לטעות בדבריך ולהביא לידי מינות כמו שאירע לאנטיגנוס עם צדוק וביתוס ונסחתו היא וסופו להשמע וכן היא במשניות שלנו. ורבינו יונה ז"ל פירשו לענין גילוי סוד לחבירו או אפילו בינו לבין עצמו כמו שאמרו ז"ל במדרש קהלת אל תשיח בין הכותלים כי אזנים לכותל וכן כתוב גם במדעך מלך על תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול וכן הזכירו זה בראשון מבתרא ויהיה פירוש זה לפי זה אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע עכשיו לפי שסופו להשמע ולהתגלות ונסחתו היא שסופו להשמע ואמרו סודך אסירך ואם תגלהו אתה אסירו. ואמרו אם לבך צר מלהכיל סודך לב חבירך יותר צר. ורבינו שלמה ז"ל נראה שנסחתו היא אל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע וכן היא גירסת ספרים צרפתים ופירושו אל תאמר דבר זה של דברי תורה שאפשר לשמוע עכשיו שסופו להשמע למחר אלא הט אזנך ושמע כי לא תדע מה ילד יום ופירוש רבינו משה ז"ל נראה יותר נכון:

ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. זה נאמר לפי דעתו של זה הדוחה הזמן לזמן אחר כי שמא אותו זמן שחושב שיהיה פנוי לא יהיה פנוי כי יצאו לו עסקים ונמצא שיוצא מעולמו בלא תורה והוא אינו רוצה לצאת בלא תורה אלא שרוצה לשנות בזמן אחר ולא תעלה כוונתו על כן הזהירו מלומר דברים אלו ואל יבטח עצמו על תהו ולפי האמת אפילו יפנה אותו שעה שירצה לשנות אין לו לדחות זאת השעה שאפשר לו לשנות ואף אם ישנה בשעה אחרת אין לו לבטל שעה זו שהרי בכל שעה חייב לשנות ולעשות תורתו קבע ועל זה דרשו במדרש משלי אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך רעך זה הקב"ה שנא' זה דודי וזה רעי: