מגן אבות ב:יג

הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה. כן היא גירסת הספרים וכן בספר רבינו משה ז"ל ורבינו שלמה ז"ל כתב לא גרסינן ובתפלה וכן באבות דרבי נתן אין שם ובתפלה ולא במשניות שלנו. והשלשה הם הוי זהיר בקריאת שמע אחד והשני וכשאתה מתפלל והשלישי ואל תהי רשע. והזהיר על קריאת שמע יותר מהתפלה שזמנה יותר קצר מזמן התפלה שהוא עם הנץ החמה כותיקין כמו שנזכר בראשון מברכות ותפלה זמנה עד ארבע שעות כמו שנזכר בפרק תפלת השחר ואע"פי שהקורא אחר זמנה יש לו שכר כקורא בתורה ויכול לברך לפניה ולאחריה כמו שנזכר שם כשהוא קורא אותה בעונתה יש לו יותר מהקורא בתורה כמו שאמרו בגמרא וכן אמרו שכר קריאת שמע יהבי ליה שכר קריאת שמע בעונת לא יהבי ליה לפי שחביבה מצוה בשעתה כמו שאמרו בפרק ערבי פסחים וכן אמרו בספרא חביבה מצוה בשעתה שעני חוטא מביא מיד עשירית האיפה ואין ממתינין עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה ואפי' היה אביו חולה והוא יורשו ואפילו גוסס אע"פי שרוב גוססין למיתה כמו שנזכר בערכין בפרק השג יד. עוד אמרו בספרא אמר ר' אליעזר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכין מביא סלע ואין ממתינין עד שיעשיר ויביא חמש סלעים. וכן אמרו בערכין פרק אין בערכין. עוד אמרו בספרא ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן ואין ממתינין להם שיקריבום במוצאי שבת וכן במנחות פרק רבי ישמעאל ובפסחים פרק אלו דברים ובראשון מקדושין וכן באלו טרפות אמרו גדולה מצוה בשעתה שהרי אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים ועומדין מפני עושה מצוה בשעתה כגון מביאי בכורים שעומדים אנשי ירושלים מפניהם ואומרים להם אחינו שממקום פלוני בואכם לשלום כמו שאמרו במשנת בכורים ואמרו במדרש קהלת חביבה קריאת שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח:

וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע. כבר אמרו במשנה פרק תפלת השחר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ופירשו בגמרא כל שתפלתו עליו כמשוי וזהו לשון קבע שעושה אותה כדבר הקבוע' עליו חובה וממהר ליפטר ממנה ואומר מתי אפרוק עול זה מעלי ואלו לא נתחייב בה היה יותר טוב לי. עוד פירשו בגמרא כל שאינה אומרה בלשון תחנונים אלא כמי שקבועה עליו לקרוא פרשה אחת או הלכה אחת שקורא אותה בקריאה בעלמא כי המתפלל צריך שיראה את עצמו כאלו הוא מצטער ומבקש רחמים וכמו שאמרו בראשון משבת פכר ידיה ומצלי כלומר מחבק את ידיו זו עם זו ומתפלל כאדם המצטער וכן אמרו חכמים במדרש תהלים שעיקר תפלה שיצטער כמי שמתעטף שנא' תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כי התפלה קרויה רחמים כמו שאמרו רז"ל בפרק ערבי פסחים ובפרק אלו נאמרין בכל לשון ובפרק מי שמתו לחייב נשים בתפלה שאני תפלה דרחמי נינהו ובכל מקום מזכירין תפלה בלשון רחמים בעא רחמי עליה ולשון הכתוב ורחמין למיבעא מי קדם אלה שמייא והמבקש רחמים מדבר בתחנונים שנא' תחנונים ידבר רש והשם ברוך הוא עונה אותו ביום צרתו כי הוא בעל רחמים ומרחם לכל מי שצריך רחמים ועל זה אמר הכתוב כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה שאפילו נגזר עליו רע על ידי בקשת רחמים מתבטל גזר דינו ונקרע כמו שאמרו בראשון מראש השנה:

ואל תהי רשע בפני עצמך. רבינו משה ז"ל פירש שלא יחזיק עצמו רשע שהמחזיק עצמו רשע לא יגדל בעיניו עון שיעשה ומי שהוא צדיק בעיניו יזהר מהעבירות שלא יצא מחזקתו ואינו מזהירו גם כן שיחזיק עצמו צדיק גמור שהרי אמרו במסכת נדה פרק המפלת שמשביעין את הוולד ואומרים לו אפילו יאמרו כל העולם עליך שאתה צדיק תהיה בעיניך כרשע ולא רשע אלא כבינוני שיראה את עצמו לא צדיק ולא רשע אלא כבינוני שמעשה קל יכריענו לכף זכות אם יזכה ולכף חובה אם יכשל בחטא ועל זה נאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט כלומר כמו שזבוב קטן מבאיש כלי גדול מלא שמן רוקח כך מי שהוא יקר בחכמה ובכבוד סכלות מעט יבאיש ריח שמן הטוב וזהו הבינוני שחטא קל יכריענו לכף חובה ועל זה סמך זה לחוטא אחד יאבד טובה הרבה ופירשו רז"ל חטא אחד כמו שנזכר בראשון מקדושין. ורבינו שלמה ז"ל פירש אל תעש דבר שהיום או מחר תרשיע את עצמך בו. וכן אמר אחד לבנו אם תיבוש מזולתך יותר מנפשך אין נפשך חשובה אצלך. והלשון נופל על זה הפי' יותר מהפירוש הראשון שלפי הפירוש הראשון היה לו לומר אל תהי רשע בעיניך. ויש מדקדקים יותר הלשון שהוא כמו פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו כלומר כל אחד לבדו כן זה אל תהי רשע לעמוד בפני עצמך שלא תהיה לך אהבה וריעות עם בני אדם אלא כמו שהוא יחידי בפני עצמו בעולם אלא התקרב לבריות והתחבר עמהן ואע"פי שהלשון מתיישב יותר לפי זה הפירוש פירושו של רבינו שלמה ז"ל נראה יותר: