מגן אבות א:יח

אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. כתב רש"י ז"ל כי במשניות מדוייקות אין כתוב בהם פסוק זה וגם אינו בנוסחת רבינו משה ז"ל ולא במשניות שלנו. אבל בירושלמי במסכת מגילה הוא שאמרו תמן תנינן רשב"ג אומר על שלשה דברים וכו' א"ר מנא ושלשתן דבר אחד נעשה הדין נעשה האמת נעשה השלום ושלשתן בפסוק אחד אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וכן היא במסכת תענית והסופרים כתבוהו בסדר תפילות. ותמיה אני מרבינו שלמה ז"ל שכתב דסמיך ליה אולי יחנן ואינו סמוך לזה הפסוק אלא לפסוק שנא' שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט וסמיך ליה אולי יחנן ה'. וכן נזכר במס' חגיגה והפסוק בעמוס והלה שנזכר כאן הוא בזכריה ובספרים מדוייקי' אין שם ושלום בוא"ו ואם כן אינם שלשה דברים כי הכתוב מזהיר שידברו אמת איש אל רעהו שנא' שם אלו הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו ושידינו משפט שלום בין אדם לחבירו וזו היא פשרה שהיא משפט שיש עמו שלום כמו שנזכר בראשון מסנהדרין ולמדו זה שם מזה הפסוק ולזה סמך לזה הפסוק אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ודברי זה התנא הם נאמרים על ענין אחד כי כל אחד משלשה דברים שזכר בהם הדין והאמת והשלום הוא מקיים העולם ובודאי לא בא זה החכם לחלוק על שמעון הצדיק שאמר העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילו' חסדים ויבוא הוא ויאמר שלשה אחרים שהם הדין והאמת והשלום אבל שני המאמרים הם אמת בלא מחלוקת כי שמעון הצדיק אמר העולם עומד ורבן שמעון בן גמליאל אמר והעולם קיים ופירוש העולם עומד ר"ל שהם לעולם כמו יסודות ועמודים והרי זה כמי שאומר האדם עומד על איבריו ומתקיים במאכל ובמשתה וכן ביומא פרק אמר להם הממונה אמרו בשביל צדיק אחד נברא העולם שנא' וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנא' אמרו לצדיק כי טוב ושם אמרו בשביל צדיק א' מתקיימ' העולם שנא' וצדיק יסוד עולם הרי שיש הפרש בין נברא למתקיים. ופירוש הענין כי העולם לא נברא אלא בשביל האדם ולזה נברא באחרונה כמו שנזכר בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות והאדם לא נברא שיאכל ושישתה ויבעול כבהמות אלא שיכיר את בוראו כמו המלאכים וזה מתוך חכמה והתורה היא עדות נאמנה מחכימת פתי שמתוך דברי תורה אדם מכיר את בוראו מתוך מעשה בראשית ושאר הנסים והנפלאות הנזכרים בה ומתוך מצותיה שהם מאירות עינים אם כן שאלמלא התור' לא נברא העולם ולזה אמרו חכמים ז"ל בא' מברכות אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ואמרו שם מאי כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה והיה אומר בן זומא כשהיה רואה אכלוסין בהר הבית ברוך שברא כל אלא לשמשיני כמו שהוא בפרק אין דורשין ובפרק הרואה אם כן יפה אמר החכם כי על התורה העולם עומד ואמרו בפרק כל כתבי אין העולם חרב אלא על שמבטלין תינוקות של בית רבן והאדם למה נברא להכיר את בוראו אלא כדי לעובדו כמו שנא' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ועיקר שליחותו של משה לישראל הוא לעבוד את השם ית' שנא' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וכן דרשו חכמים ז"ל וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה שהוא על עבודת הקרבנות וקבלתם היא שהקריב פר ראשון שנברא שנא' ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס שור שהיה ביום שנברא פר כי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו כמו שנזכר בפרק ואלו טרפות וכן ראוי שיהיה בכור בהמה טהורה גסה ראשון קרב לאל ית' על יד אדם שיהיה בכור ראשון בעולם וכן הבל ונח והאבות לא התקרבו לאל ית' אלא על ידי עבודת הקרבנות אם כן יפה אמר החכם כי על העבודה העולם עומד. והאדם אי אפשר לו להתקיים יחידי כמו הבהמות והעופות וצריך הוא לעזר מאשה ובנים וקרובים ורחוקים לחרוש חרישו ולזרוע ולקצור וכל המלאכות הצריכות למאכל ומשתה ולבוש ומדור ובזה יוכלו בני אדם להתקיים כשיעזור איש את רעהו ולאחיו יאמר חזק אם כן יפה אמר החכם כי על גמילות חסדים העולם עומד כי לולי ג"ח לא יעזור אדם לחבירו אלא הן דברי שמעון הצדיק כי מתחלת הבריאה נסתכל הקב"ה בשלשה דברים אלה שהם צורך העולם ואחר כך בראו כי לולי דברים אלה היתה בריאתו לבטלה וחלילה לאל לעשות דברים בטלים. ובא רשב"ג ואמר איך יתקיים העולם אחר שנברא שלא יהיה נחרב בשגגת האדם ופשיעתו וזכר שלשה דברים והם הדין והאמת והשלום כי בהתבטל שלשה אלא ירבה הנזק בין בני אדם ויהיה חורבן בעולם ואם נפרש שלשה דברים אלה לענין הדין ושיהיה הדין תלוי בדיין לדונו באמתו והאמת תלוי בעדים שלא יעידו שקר והשלום תלוי בבעלי הדין לסלק מריבה מביניהם אם כן אינם אלא דבר אחד וכן יראה מהירושלמי שכתבתי למעלה כי מתנאי הדין שיהיה אמת ושיהיה שלום בין בעלי הריב וכן התרה יתרו בדיינין שיהיו אנשי אמת ושהבעלי דינין כל אחד על מקומו יבוא בשלום. ורבינו משה ז"ל פירש הדין הנהגת המדינה ביושר והאמ' המעלות השכליות והשלום מעלות המדות ואלה הם סבות לקיום העולם ולפי פירושו זה ופירושו לדברי שמעון הצדיק הכל הוא ענין אחד. ויש לפרש הדין לפסוק בין אדם לחבירו כי ידוע הוא שדעות בני אדם מתחלפות וכל דרך איש ישר בעיניו ואלו לא היה משפט אלהים בארץ מכריע ביניהם היה רע והוי רב בעולם כמו שאירע לדור המבול שלא נתחתם גזר דינם אלא על הגזל כמו שנזכר בפרק חלק וכן הזכירו שם ענין דייני דסדום שהיה בהם עוות הדין ועל זה גם כן נחרבה היא ובנותיה אם כן כמו שהתורה היא עמוד שהעולם עומד עליו כן דיני התורה הם קיום העולם וכן אמר דוד ע"ה שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ. הרי פירש שמפני שלא ידעו להצדיק צדיק ימוטו כל מוסדי ארץ. והאמת הוא כפשוטו דבור אמת איש לרעהו ולפי שהעולם הורגל בדבור שקר ואין אצלם זה ענין רע אינם מבינים זה כי דבר רע הוא והנביא צווח ותהי האמת נעדרת. ואמרו בפרק חלק רב טבות איקלע לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא משני בדיבורייהו ולא מיית איניש מהתם בלא שניה ונסיב איתתא מניהו והוו ליה תרי בני יומא חד הוה יתבא דביתהו וחייפה רישא אתאי שבבתא טרפא אדשא אמינ' לאו אורח ארעא אמרי לה ליתא הכא שכיבו להון תרין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה אמרי ליה מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה אמרי ליה במטותא פוק מאתרין לא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי ואם כן יפה אמר זה התנא שעל האמת העולם קיים והשקר מחריבו ומרחיק האדם מהשם ית' כי הוא אמת וכמו שאמרו ביומא פרק בא לו ובסנהדרין פרק ארבע מיתות ובפרק במה בהמה חותמו של הקב"ה אמת והכתו' אומר וה' אלהים אמת על כן דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. ומכאן אמרו חכמים ז"ל במסכת סוטה בפרק ואלו נאמרין כת שקרים אינה מקבלת פני שכינה כי איך יתחברו אמת ושקר והם הפכים שאין אמצעי ביניהם ואמר הכתוב למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו ומתוך גנותן של שבטים למדנו שבחן שלא דברו אחת בפה ואחת בלב שנאמר ולא יכלו דברו לשלום ואמרו בפרק הזהב והין צדק שיהיה הין שלך צדק שלא ידבר אחת בפה ואחת בלב ואמרו ביומא בפרק בא לו כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם ולזה היה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ אע"פי שהתורה חסה על ממונן של ישראל. ובאחרון ממכות ובפרק הספינה אמרו כי רב ספרא היה מקיים ודובר אמת בלבבו וכתב רבינו שלמה ז"ל כי בשאלתות דרב אחא ז"ל מפורש כי אדם אחד בא לקנות ממנו ונתן לו דמים ידועים והיה קורא קריאת שמע ושחק ונתרצה לו באותן דמים וחשב אותו האיש שלא נתרצה לו והוסיף לו יותר ולא קבל רב ספרא ממנו אלא במה שנתרצה לו בלבו ואמרו בפרק הבא על יבמתו כי רב היתה לו אשה רעה מתכוונת להפך רצונו כשאומר לה לבשל עדשי' מבשלת זרעונים וכן בהפך והיה מצטער כשגדל חייא בנו הכיר וסתה והיה מתחלה מהפך דברי אביו כדי שתעשה בהפך והיה בא הדבר ברצון אביו ואמר לו אביו מעלה אמך כלומ' נתקנה ואמר לו היא לא נתקנה אנא הוא דאפיכית שמח אביו על פקחתו יותר ממנו שלא עלתה על דעתו לעשות כן ואמר לו אמרי אינשי דנפוק מינך טעמא ילפך ואת לא תעביד הכי משום שנאמר למדו לשונם דבר שקר כלומר אע"פי שמותר לשנות מפני דרכי שלום איני רוצה שתרגיל עצמך לדבר שקר. ואמרו בסוכה פרק לולב וערבה לא לימא איניש לינוקא יהיבנא לך ולא יהיב ליה דילמא אתי לאגמורי שקרא. אם כן כשם שהעולם עומד על העבודה כך הוא קיים על האמת כי בשקר אי אפשר לעבוד לאל אמת. והתורה הזהירה אזהרה יתירה ואמרה מדבר שקר תרחק. ובפרק שבועת העדות הפליגו בזה שאפי' לדון דין אמת בטענות שקר אסור. וכבר אמרו בפרק הבונה כי יש רמז שהעולם קיים על האמת וחרב בשקר בצורת האותיות שצורת אותיות אמת יש להם למטה מקום עמידה האל"ף והמ"ם והתי"ו לכל אחד יש להם מצב קיים למטה ואותיות שקר הם תלויות כי השי"ן יורדת באלכסון בזוית מחודדת והקו"ף רגלה תלויה והרי"ש שאין לה אלא רגל אחת וזהו סימן דקושטא קאי שקרא לא קאי ואם תהפך שקר ויהיה העליון תחתון יתקיים כי לשי"ן שלש כרעים והקו"ף והרי"ש מושבם למעלה רחב סימן כי השקר בהתהפכו יתקיים ועוד אמרו בבראשית רבה כי אותיות אמת הם מתפזרות בכל האותיות אל"ף ראשונה ומ"ם אמצעית ותי"ו אחרונה לומר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכן לומר כי העולם עליונו ותיכונו ותחתונו אינו מתקיי' אלא על האמת ושקר אותיותיו קרובו' זו לזו כי אנשי השקר לא יתחבר עמהם כי אם הקרובים אליהם שהם כיוצא בהם. ובגמרא נתנו טעם אחר לרחוק אותיות אמת ולקירוב אותיות שקר שקרא שכיח קושטא לא שכיח וזה אמת. ואותיות השם הנכבד הם יו"ד ה"א וא"ו עולים בגימטרא עשרים ואחד כשתכפול אחד ועשרים אחד ועשרים פעמים יהיו ארבע מאות ואחד וארבעים וכן עולה אמת בגימטרי' לומר שהקב"ה אמת שנאמר וה' אלהים אמת ולא יתקיים העולם אלא באמת. והשלום הוא שיהיה שלום בעולם ולא תהיה מלחמה בין המלכיות ולא בין אדם לחבירו כי כמו שגמילות חסדים הוא עמוד שהעולם עומד עליו כן השלום שהוא ממדת גמילות חסדים הוא מקיימו כמו שאמרו בספרא הרי שכתוב ונתתי גשמיכם בעתם אם אין שלום אין שם ברכה וכשאמ' ונתתי שלום בארץ הרי כאן ברכה ולזה נקרא שלום שהוא משלים כל הברכות ואמרו רז"ל במסכ' דרך ארץ ובספרי ובבראשית רבה ובילמדנו פרשת צו אפילו ישראל עובדים ע"ז ויש שלום ביניהם אין מדת הדין פוגעת בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הניח לו ואם אין שלום ביניהם אפילו מקיימין התורה מדת הדין פוגעת בהם שנאמר חלק לבם עתה יאשמו ובית שני לא נחרב אלא מפני שנאת חנם כמו שנזכר בראשון מיומא. והראיה אנשי המגדל שפשטו ידיהם בעיקר כמו שנזכר בפרק חלק ולפי שהיה שלום ביניהם שנאמ' ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים נתקיימו ולפי שהשלום קיום העולם היה חותם הברכות כולן שלום שנאמר וישם לך שלום וכן בתורה נזכרו השלמים בסוף הקרבנות זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים ואע"פי שלא היה סדרם כן בתורה וכן אמרו בויקרא רבה ולזה לא תיקנו בתפלה ברכה אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום כמו שנזכר בסוף טהרות שהוא הסדר האחרון לששה סדרי משנה ובספרי וכן הוא בירושלמי בברכות פרק היה קורא ולזה הפסיק התנא סדר הנשיאים כדי לחתום הפרק בשלום: