מחצית השקל על אורח חיים צט:ג

(ס"ק ג) כדין שוגג. הרב"י האריך לחלק שהקשה דאיך א"ל דשיכור מקרי שוגג דהא תנן ריש ברכות מעשה שבאו בניו של ר"ג מבית המשתה אחר חצות ליל' ואמרו לאביהם לא קרינן שמע וא"ל אם לא עלה ע"ה חייבים אתם לקרות וא"א דשיכור מקרי שוגג ואונס אפי' עלה עמוד השחר קורין עד שתנץ החמה וכדלעיל סי' נ"ח סעיף ה' ותי' דבני ר"ג היו מסובים בסעודת הרשות דלא מקרי אונס דלא ה"ל לסעוד שם וכאן מיירי בסעודת מצוה דמקרי אונס. עוד תי' דוקא בק"ש לא מקרי אונס דה"ל לקרות קודם הנץ החמה אף שהיו שכורים והיינו למ"ד דשכור מותר לקרות קריאת שמע. ואפי' למ"ד דאסור מכל מקום שתוי סבירא ליה דמותר לקרות וה"ל לקרות קודם שנשתכרו לגמרי (וזה דלא כרמ"א בהג"ה דמשמע דמשוה קריאת שמע לתפלה לכל דבר) משא"כ בתפלה שפיר מקרי אונס דאפי' שתוי לכתחלה אסור להתפלל. עוד כתב לחלק גם בתפלה לפעמים לא הוי אנוס אף דגם שתוי אסור להתפלל מכל מקום אם התחיל לשתות אחר שכבר הגיע זמן תפלה לא מקרי אנוס ע"ש: ומכל החילוקים הנ"ל לא הזכיר שום חילוק בש"ע ע"כ צ"ל שחזר בו:

ודעתו שבניו כו' ר"ל כדי ליישב קושית הרב"י מבני ר"ג: צ"ל שבני ר"ג היו שיכורים ולא נמשכו עד אחר חצות מצד שכרות אלא נמשכו שם בבית המשתה לשמוח בשמחתם ולכן הוי מזידים וכ"כ בס' ד"מ:

אבל שכור כו' שלא ידע כו' בזה דוחה חילוק השני דבק"ש לא הוי אונס דה"ל לקרות בשכרותם וגם חילוק א' בין שמחת רשות למצוה לא ס"ל לחלק:

ואפי' התחילו כו' בזה דוחה חילוק הג' ולכן סתם פה בש"ע והא דלא כתב דאם לא היה סובר שיהי' לו שהות דלא מקרי אנוס דזה מלת' דפשיט':