מחצית השקל על אורח חיים ט:ז

(סק"ז) של פשתן כו' דעיקר הגזירה כו' דס"ל כר"ש דמפ' פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ס"ל סדין בציצית פטור וב"ה מחייב וטעמיה דב"ש דאסור להטיל בה תכלת דגזרינן משום כסות לילה דפטור מציצית ויעבור על ל"ת דשעטנז שלא במקום מצוה ולפ"ז גם ציצית של פשתן לא יעשה דגזרינן אטו תכלת אע"ג דהוי גזירה לגזירה וזה א' מששה מקומות שפוסק רב עמרם כב"ש ולכן בזה"ז דליכא תכלת ליכא למגזר אי נתיר ציצית של פשתן יעשה ציצי' צמר הא איסור שעטנ"ז ידוע לכל בשלמ' בזמניהם דהיה להם תכלת דמצד הדין הותר כלאים בציצית יעשה ציצית צמר ולא יסיק אדעתיה גזירת כסות לילה משא"כ בזה"ז דליכא תכלת ולא הותר בשום ענין כלאים בציצית א"כ שום אדם לא יטעה לעשות ציצית צמר בטלית פשתן אלא שאף על פי כן החמירו אף בזה"ז מכל מקום בשעת הדחק דא"א כ"א בטלי' פשתן יש לסמוך להקל. דל"ד לתקנת ר"י ב"ז דאמרי' בביצה דף ה' ביצה שנולדה בי"וט ראשון מותר ביום טוב שני דממ"נ חד יומא חול א"כ ע"כ או נולד בחול ואם נולד בי"ט א"כ היום חול ומותר משא"כ בשני י"ט של ר"ה נולדה בראשון אסורה בב' דכיון שהתקין ריב"ז ע"י קלקול הלוים בשיר הקרבן שאם באו עדי ראיית הלבנה ביום שלשים של אלול אחר מנחה שתהיה אותו יום קודש וגם למחר יום ל"א א"כ ר"ה לפעמים השני ימים קדושים לא מצד ספק ולכן ביצה אסורה אף בשני ואף לאחר החורבן דליכא חשש קלקול שיר של קרבן והתקין שוב ריב"ז שאפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה יקבלו העדים באותו יום ויקדשוה ולמחר יהיה חול א"כ גם ר"ה ליכא רק חד יומא וה"ל כשאר י"ט של גליות ואפ"ה ביצה אסורה אפילו בשני משום דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. דהיתר ביצה אין הטעם ידוע דאין העולם מסקי אדעתייהו דביצ' תליא בתקנ' ריב"ז בקבלת עדות:

אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרים כ"ה הלשון גם בתשוב' הרא"ש הובא במעדני מלך וצ"ל דחד טעמ' הוא ומה שאין הטעם ידוע קורא תקנה ומה שטעמו ידוע קורא גזירה:

וברמב"ם פ"ב מהלכות ממרים כן צריך להיות: