מחצית השקל על אורח חיים פח:ב

(ס"ק ב) להזכיר כו' צ"ע דהא י"א אבעי' דלא אפשט' בברכות דף כ' ע"ב וכ"ה לקמן סימן קפ"ו:

היה מברך ברכת המזון ע"י הרהור ר"ל אפילו למאן דאמר הרהור כדיבור דמי כיון דב"ה דאוריית'. וע"ש דף כ' ע"ב:

(ס"ג ג) בימים כו' ריש יבמות דף וי"ו ע"ב הואיל והותר לצרעתו. ד' שלש מחנות היה. בה"מ היה מחנה שכינה. והר הבית מחנה לויה. וירושלים מחנה ישראל. ויש טמאים שהיו משתלחים חוץ לשלש מחנות ויש חוץ לב' מחנות אבל מצורע לא היה משולח כ"א ממחנה שכינה והיה רשאי ליכנס להר הבית וביום שמיני לטהרתו שעדיין היה אסור ליכנס למחנה שכינה מ"מ הותר לו לעמוד במקדש בשער ניקנור שלא נתקדש והיה לו רק קדושת הר הבית ומשם היה מכניס ידו ליתן על הבוהן מדם האשם ומלוג השמן אפי' למ"ד ביאה במקצת שמיה ביאה. מ"מ הותר להכניס הבהונות למקדש דגזירת הכתוב הוא וטהרתו בכך אבל בעל קרי אסור לכנס אפילו למחנה לויה דהיינו להר הבית ולכן מצורע שראה קרי ביום ח' לטהרתו לא היה רשאי ליכנס באותו יום ליתן על בהונותיו. אבל אם חל יום ח' שלו בערב פסח וראה קרי הותר לו ליכנס להר הבית ולשער ניקנור ולהכניס בהונותיו ליתן עליו מדם אשם ושמן כדי שיהיה יוכל לעשות הפסח דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דלא יכנס בעל קרי למחנה לויה דלית ביה כרת (ואיכא מ"ד התם דאפילו עשה ליכ') ופריך הש"ס ניהו דדחי עשה דפסח שי"ב כרת עשה ליכנס להר הבית דלית בה כרת אבל איך הותר לו להכניס בהונותיו. הא ליכנס בעל קרי למחנה שכינה איכא נמי עשה שי"ב כרת. ומאי אולמ' דעשה דפסח מהאי עשה ומשני הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו. דהא גם מצורע אסור ליכנס למחנה שכינה. ואפ"ה התיר לו הכתוב להכניס בהונותיו לטהרתו ה"ה דגם טומאת קרי הותרה לצורך הכנסת הבהונות:

ועיין במשנה ספ"ג דברכות. ר"ל דשם מבואר דע"כ דין נדה אינה אלא זהירות בעלמ' ואין לו יסוד דתנן זב שראה קרי או נדה שפלטה ש"ז פליגי ת"ק ור"י אי צריכה טבילה. דהא אפי' יטבלו ישארו טמאים זה זב וזאת נדה. מוכח אי הנדה לא פלטה שכבת זרע אפי' בזמן תקנת עזרא היתה מותרת בכל דבר כ"ש עתה שנתבטלה התקנה: