מחצית השקל על אורח חיים פד:ב

(ס"ק ב) שאלת כו' אבל בל' לע"ז שרי לקרותו אע"ג דקי"ל דברים של קדש אסור לאמרן במקום הטנופת אפי' בל' חול וכדאי' בשבת ד' מ"ם ע"ב היינו דוק' דברים המיוחדים לקדוש' כגון ד"ת וק"ש או שמות שאין נמחקים משא"כ הזכרת שלום שאין מיוחד לקדושה שרי בלע"ז כ"כ הב"ח אבל הט"ז חולק ומתיר אפי' בל' הקודש כיון דאין כוונתו לשלום ממש כ"א ליתן סי' על איזה אדם מותר:

אם שאל כו' (גמ' ע"ז) דף מ"ד ע"ב דתנן שאל הגמון א' לר"ג שרחץ במרחץ שהיה בו ע"ז והכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם דאסור ליהנות מע"ז וא"ל אין משיבין במרחץ וכשיצ' השיב לו תשובה לשאלתו והקשה הש"ס והאיך א"ל אין משיבין במרחץ הא במרחץ אפי' להרהר בד"ת אסור ומשני כשהי' בבית האמצעי א"ל אין משיבים במרחץ וכשיצ' לבית החיצון אז השיב לו תשובה לשאלתו הרי דבבית הפנימי אסור לו' אין משיבין במרחץ רק באמצעי דהא מה"ט הוצרך הש"ס לאוקמי האי דר"ג שהיה בבית האמצעי ומוכח מזה ג"כ דבבית אמצעי מותר לו' דאין משיבין במרחץ אולם לאו דוק' אין משיבין במרחץ ה"ה כל הוראה מותר באמצעי אם אינו נותן טעם לדבריו וכמ"ש רמ"א ס"ס פ"ה והם דברי ר"ן שם בע"ז שנתן טעם דמה"ט מותר באמצעי לו' אין משיבין במרחץ כיון שאינו נותן טעם לדבריו לא עדיף מהרהור דשרי באמצעי וסיים הר"ן דמזה מוכח דכ"מ דמותר לפסוק דין כשאינו או' טעם לדבריו. אמנם מדברי התו' שם בע"ז משמע שהם מחולקים על הר"ן בזה שכ' בד"ה תנא כו' וז"ל ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאל' שלום עכ"ל נראה דס"ל דמה"ט הותר שאילת שלום בבית אמצעי משום דרכי שלום דע"פ הרוב יש בשאילת שלום דרכי שלום וס"ל דגם מה"ט הותר לומר לההגמון אין משיבין במרחץ דיש בזה ג"כ דרכי שלום אם לא הי' משיבו כלל משמע דשאר הורא' דלית בה משום דרכי שלום אסור אפי' אינו נותן טעם לדבריו וכן לאדם אחר דל"ל לאיב' אסור לו' באמצעי אין משיבין במרחץ: