מחצית השקל על אורח חיים פג:ה

(ס"ק ה) ב"א כו' והנה גם רש"י כו' והנה קשה לרש"י כו' דא"ש מ"ש מרדכי ברחוק ד"א דהא גם רש"י כ"כ ומה שהכריח לרש"י הוא משום דקשה לרש"י למה פריך כו' וכיון דע"כ לפי הס"ד רפרם ר"ל בריחוק ארבע אמות אף שאמר סתם מזה הוליד מרדכי דגם לפי המסקנ' י"ל כן על פי הכרח שכתב מ"א אחר זה אף שאמר רפרם סתם הא חזינן דרש"י פירש כן להמקשן ולא חשבינן לדוחק. ש"מ שבתוכו אסור מדלא אמר רבות' יותר דאפי' תוכו מותר אע"כ דוק' כנגדו ולא תוכו. מיירי בישן שאין בו צואה והיינו כתי' שדחה הש"ס מדאמר ר"י ב"ה שאמרו אע"פ שאין בו צואה:

ור"י קאי כו' ר"ל איך יתרץ רבינ' קושית הש"ס מרב יוסף. לזה אמר דרבינ' ס"ל דר"י קאי אמתני' ר"ל דבמתני' קתני שיעור הרחקה ד"א ורב' חידש דדוק' לאחריו אבל לפניו צריך מלא עיניו וכיון דבמתני' לא הוזכר שיעור דמלא עיניו ע"ז קאי ר"י דאפי' אין בו צואה צריך הרחקה שיעור זה דהיינו ד"א ולענין שיעור ד"א שוין יש בו צואה לאין בו צואה אבל לענין לפניו ודאי יש חילוק בין יש בו צואה לאין בו צואה דביש בו צואה צריך הרחקה מלא עיניו ובאין בו צואה גם לפניו סגי בהרחק' ד"א וא"כ א"ש דברי רפרם שאמר עומד אדם נגד ב"ה די"ל ברחוק ד"א ואין זה דוחק דהא גם לדעת המקשן צ"ל כן כפירש"י כנ"ל. ומ"ש מ"א דקאי אמתני' אע"ג דבמתני' לא הזכיר דין ב"ה כ"א דין צוא' מ"מ י"ל כיון דבאמת קי"ל דב"ה יש לו דין צואה שפיר י"ל דקאי על שיעור' דהזכיר במשנה לגבי צואה. לפ"ז א"א בחדתי דתוכו מותר ע"כ צ"ל דרפרם מיירי בישן שאין בו צואה וסגי בהרחקה ד"א. ובזה א"ש מ"ש המרדכי אמר רפרם כו' ברחוק ד"א וקור' ומפ' לה בב"ה שאין בו צואה דהמרדכי פסק האיבעי' לקולא וכמ"ש מ"א אח"ז וא"כ ע"כ צ"ל כן כנ"ל אלא דלפ"ז צ"ב מאי פריך הש"ס תחלה כדמוקי לרפרם בב"ה שאין בו צואה והאר"י ב"ה שאמרו אע"פ שאין בו צואה נימא דר"י אמתני' קאי וסגי בד"א וגם רפרם ר"ל בריחוק ד"א וכמ"ש מ"א לרבינ' לכן צ"ל כיון דהמקשן לא אסיק לחלק בחדתי בין תוכו לחוצה לו עד דמשני' ליה והיינו משום דס"ל דאין חילוק בב"ה אי יהיה לו כל דין ב"ה ולאסור אפילו בחוץ או לא יהיה לו דין בה"כ ומותר אפי' תוכו וא"כ ה"ה לענין ישן שא"ב צוא' ג"כ לא ידע לחלק דכיון דיש לו דין יש בו צואה לענין הרחקה ד"א ה"ה דיהי' לו דין יש בו צוא' לענין לפניו מלא עיניו ודברי המרדכי אליב' דרבינא מ"ש מ"א דס"ל דר"י לא בעי רק הרחקה ד"א. הם לפי המסקנא דגם לענין חדתי מחלקין בין תוכו וחוצ' לה (וד"א דין תוכו יש לו) ה"ה די"ל כן לענין ב"ה שאין בו צואה דיהיה לו דין יש בו צואה רק במקצת ולא יהיה שוה בכל דיניו ליש בו צואה ובאמת לפי המסקנא א"צ שוב לאוקמי דרפרם דוק' בחדתי ה"ה דהמ"ל דמיירי בישן ואין בו צואה ומיושב נמי הא דהש"ס לא אמר אלא כיון דאין צורך לנוד מתי' ראשון ודמיירי דוק' בחדתי כיון דאיכ' אוקימת' אחריתי בישן שאין בו צואה כנ"ל ומש"ה לא אמר אלא וכן הוא סוגיית הש"ס בכ"מ. אלא דאכתי צ"ב מי הכריח למ"א לו' דהמרדכי נקט האיבעי' לקול' דלמא נקטי' לחומר' כדעת רוב הפוסקים ואפ"ה לפי המסקנ' מוקי לרפרם בישן שא"ב צואה ובהרחקת ד"א כנ"ל ז"א חדא דהא כ' המרדכי ומפ' לה בב"ה שא"ב צוא'. והא אינו מפורש כן בש"ס ניהו די"ל דלמסקנ' יש לאוקמי רפרם בישן שא"ב צואה. אבל אינו מפורש כן בש"ס אדרב' קצת משמע להיפוך ועוד א"א דפסק האיבעי' לחומר' והיינו משום דהוי ספק תור' א"כ כ"ש כיון דאפשר לו' דגם למסקנ' נשאר תי' הש"ס דרפרם מיירי בחדתי ובישן בא"ב צואה צריך להרחיק מלא עיניו ומנ"ל להקל מספק דבא"ב צוא' סגי אפי' לפניו בד"א אע"כ דפסק האבעי' לקול' וא"כ בע"כ צ"ל דרפרם מיירי בישן שא"ב צואה כנ"ל:

והוי כאלו מפורש בש"ס דלמסקנ' מיירי רפרם בישן וא"ב צואה וא"כ לדידן דקי"ל האיבעי' לחומר' מספק א"כ ה"ה די"ל דגם למסקנ' נשאר תי' הש"ס דרפרם מיירי בחדתי. אבל ישן אפי' א"ב צואה צ"ל לפניו כמל' עיניו כמו שתי' תחלה דמהיכי תיתי נמציא קול' חדשה באין הכרח. ואכתי צ"ב לפ"ז דע"כ צ"ל דהמקשן לא אסיק אדעתי' לחלק בדיני ב"ה והוי ס"ל בכל דבר או שי"ל דין ב"ה לכל דיניו וחומרותיו או אין לו דין ב"ה כלל א"כ מאי מקשה מ"א בס"ק א' עמ"ש מ"א וז"ל וא"ל דאם י"ל מחיצות אסור לקרות בתוכו אפי' מחדש. א"כ מאי פריך בגמ' דלמ' ר"ח מיירי כו' ורבינ' כו'. הא המקשן הוי ס"ל דאי תוכו אסור גם בחוץ אסור וא"כ ניהו דר"ח מיירי בלא מחיצות מ"מ ראוי לאסור כמל' עיניו כדין ב"ה ישן דהא המקשן הוי ס"ל דאין לחלק בדיני ב"ה כנ"ל ז"א דכאן כ' מ"א סבר' דנפשי' לפ' דברי מרדכי כפי מה שנ"ל דלא כהרב"י אבל בס"ק א' הקשה מ"א לדחות הרב"י שם דס"ל דמחיצות ב"ה הוי ההפסקה והרב"י ע"כ ס"ל דגם המקשן אסיק לחלק וכמו שדחה מ"א בסס"ק א' ראיית הרב"י מקושית הש"ס מרב' לרפרם ודו"ק: