מחצית השקל על אורח חיים ח:ב

(ס"ק ב) מעומד. פי' הברכה והעטיפה דבטור כ' וז"ל ומיד כו' יתעטף בציצית מעומד. הרי שכתב שהעטיפה יהיה מעומד. וגם בירושלמי יליף העטיפה בגז"ש דבעי מעומד דציצי' כתיב לכם ובעומר כתיב לכם ובעומר כתיב בקמה ודרשינן בקומה ומיניה יליף הירושלמי דגם ברכת כל המצו' בעי בעמידה. ולכם גבי עטיפ' כתיב דהא ברכה דרבנן א"כ ע"כ ילפי' דהעטיפה צ"ל מעומד. וכיון דהירושלמי יליף מיניה כל ברכת המצות. ע"כ הברכה דין המצוה יש לה ולכן צריך שיהיה העטיפה וגם הברכה מעומד. ועיין ב"ח וס' א"ר:

משמע דמותר כו' והוא משנה שלימה במס' חלה. דתנן האשה יושבת וקוצ' חלת' מעיסתה ערומה והיינו כשפניה שלמטה טוחות בקרקע ואף דבאיש בכה"ג אסור משום ברכ' דאסור משום גילוי ערותו. אבל באשה כה"ג ערותה מכוסה ורשאי לברך הרי דרשאי לברך מיושבת:

אינ' מצוה ובירושלמי לא אמרינן אלא ברכות המצות:

ואותן המניחים כו' לא יצאו י"ח. דאין בזה לא עיטוף ולא כיסוי. ואייתי ראיה מלקמן סי' ש"א סעיף ך"ט דאמרי' היוצא בטלית מקופלת בשבת חייב חטאת דאינו דרך לבישה והוי משא:

וכ"כ בל"ח קאי ע"ד מ"ב על אותן שמקפני' רק סביב צוארן דלא יצאו י"ח ע"ש סעיף ע' והוסיף דאפילו מכסה בו ראשו ומשלשלו על צוארו ואינה מכסה גופו כלל לא יצא י"ח ואייתי ראיה מסי' יו"ד ס"י דבגד שעיקרו עשוי לכסות הראש פטור מן הציצית אע"פ שמכסה ראשו ורובו. כ"כ הכא שאינו אלא כיסוי הראש דנראה שעיקרו לכסות הראש ואינו מכסה גופו דלא יצא: