מחצית השקל על אורח חיים ח:יט

(ס"ק יט) טלית קטן. משמע דעת רמ"א אפילו היה דעתו כו' דהא קאי אדלעיל שכ' וי"א שאין מברכים אם היה דעתו כו' ועז"א וי"א דוקא כשנשאר כו' משמע אפילו היה דעתו בעינן שישאר טלית קטן עליו:

בסי' כ"ה. לענין תפילין. כי"א הראשון דבכל גווני א"צ לברך אפי' לא נשאר עליו טלית:

ולישנ' ל"מ הכי דמשמע דקאי על י"א דסמוך לו:

וב"ח כתב דמהר"ח הוא בעל י"א השני דבעי' שישאר עליו טלית קטן וכוונות הב"ח ליישב קושית (הרב"י וגם) הקשה הב"ח ממ"נ אי דעתו לחזור וללבשו מיד אפילו לא נשאר עליו טלית כו' ואי אין דעתו כו' אפי' נשאר כו' עכ"ל וע"ז כ' דמהרר"ח מיירי בסתם:

וז"ל הרר"י כו' בא לחזק דברי הב"ח. וכמו שחילק הרר"י בין ברכ' התור' ובין תפילין לציצית. כן י"ל אי נשאר עליו טלית קטן. דבזה נראה דאכתי לא סילק א"ע ממצות ציצית וה"ל כברכ' התורה דלא מקרי הפסק אפי' פשט:

אבל ל' רמ"א שבש"ע א"א ליישבו. שנתכוין לי"א השני דמיירי בסתם. דהא משמע מלשונו דמיירי אפילו היה דעתו לחזור כו' דהא קאי אדלעיל כנ"ל וא"כ לדידי' תקשי קושי' הב"ח הנ"ל:

דברי הב"ח עיקר דהיינו נפסוק כמהרר"ח. וכפי מה שפי' מדבריו הב"ח: