מחצית השקל על אורח חיים עו:ו

(ס"ק ו) וי"א כו' על בגדיו ומכוסה שרי לכ"ע דהא כל עצמותיו נקיים:

וברא"ש משמע קצת כו' דהרא"ש כ' על מ"ש בש"ס אמר רבא צואה בגומ' מניח סנדלו עליה וקורא ק"ש ז"ל ולא אמרי' דסנדל בטיל לגבי גופיה ולא חשיב כיסוי עכ"ל. ומזה משמע דהיינו חדושי' דרב'. ומדנקט רבא סנדל דוק' וכן הרא"ש נקט סנדל משמע דשאר בגדים לא בטולי לגבי גוף ופשיט' דהוי כיסוי. (אם כי אינה ראיה גמורה. די"ל דרבא אורח' דמלת' נקט. והרא"ש נקט סנדל כיון דרבא איירי בסנדל) וא"כ ניהו דסנדל אע"ג דבטל לגבי גוף מ"מ הוי כיסוי מ"מ לענין נוגע יש לחלק מה"ט דוק' סנדל דבטיל לגוף לכך אי סנדל נוגע אסור דהוי כאלו נגע גופו בצואה משא"כ שאר בגדים דלא בטילי לגוף אף דהבגדים נוגעים בצואה לא הוי כאלו הגוף נוגע בצואה ומה"ט שרי:

ועי"ל כו' כמ"ש תר"י לפי דרכם דהאי וי"א שלא התיר המתיר כו' אצילי ידיו כו' הם תר"י והמאור וכתבו תר"י הטעם דכיסוי בגדים לא מהני לפי שפעמים מתגלה ותהיה נראה לכך אסור משא"כ תחת אצילי ידיו שנשאר לעולם מכוסה וא"כ ה"ה אפי' למאן דמתיר אפי' בכיסוי בגדים היינו דוק' בגדים דע"פ הרוב נשאר מכוס' משא"כ סנדל דע"כ ע"י הלוכו יתגלה מודה דלא הוי כיסוי. ובהמאור מבואר יותר שכ' וז"ל צואה על בשרו במקום שהוא במסתרים כו' ולא עביד לגלויי דאי בדוכתי דעביד לגלויי לא גרע מצוא' דבוק' בסנדלו כו' עכ"ל מבואר להדיא דטעם סנדל נוגע דאסור משום דעביד לגלויי אלא דהמאור השוה גם שאר בגדים שלפעמים מתגלה לסנדל שודאי יתגלה. ולדעה קמא דמתיר אפילו ע"י כיסוי בגדים ס"ל לחלק דוק' סנדל שבודאי מתגלה משא"כ בגדים שאין מתגלה כי אם ע"פ מקרה: