מחצית השקל על אורח חיים ע:ו

(ס"ק ו) היה כו' צ"ל דמיירי כו' דבשבת דף ט' ע"ב תנן לא ישב אדם לפני הספר כו' ולא לאכול סמוך למנחה (והיינו חצי שעה קודם זמן מנחה) ואם התחילו אין מפסיקים. ובמס' סוכה ד' ל"ח תנן מי שהיה בא בדרך ואין בידו לולב כשיבא לביתו נוטלו על שלחנו. ורמי הש"ס הני ב' משניות אהדדי דבשבת תנן דאין מפסיקים ובסוכה תנן דמפסיקים אר"ס במס' שבת מיירי דאיכ' שהות אחר האכיל' להתפלל לכן א"צ להפסיק ובסוכה מיירי דליכא שהות אמר רב' מאי קושי' דלמ' הא דאוריי' הא דרבנן ובדאו' אפי' איכ' שהות צריך להפסיק ומסיק דגם בלולב מיירי בי"ט שני דרבנן ודייק' נמי כו' ולכן איצטריך לשנוי הא דאיכ' שהות כו' העולה מזה דבדאוריי' אפי' איכ' שהות צריך להפסיק ודוק' בדרבנן איכ' לחלק בין איכ' שהות לליכ'. ולכן השיג הראב"ד על הרמב"ם שכ' גומר ואח"כ קור' דהא ק"ש דאוריית'. ותי' הרב"י בתירוצ' בתרא (והוא נראה להאחרונים עיקר) דהרמב"ם מיירי בהתחיל בהיתר וס"ל כהר"ן דבהתחיל בהיתר אפי' בדאוריית' אינו פוסק אי איכ' שהות (ומ"ש ואם היה מתייר' כו' ה"ז משובח ע"ש מהיכן למד זה) וכ' דהכי דייק ל' הרמב"ם שכ' היה עוסק בת"ת והגיע זמן ק"ש כו' היה עוסק באכילה כו' עכת"ד הרב"י ולהמ"א לא נרא' האי תירוצ' דלק' סי' רצ"ה קי"ל בהתחיל בהיתר אפי' בדאוריי' אצ"ל אי איכ' שהות ולא מצינו שום חולק על דין זה ומה"ת נימא דהראב"ד יחלוק ע"ז (גם הרב"י ה"ל להבי' לקמן סי' רל"ה דעת הראב"ד. אלא מיירי שהתחיל באיסור ע"כ אין הכוונה שהתחיל באיסור ממש והיינו שהגיע כבר זמן ק"ש:

חדא דאין ל' הרמב"ם משמע כן כמ"ש הרב"י מדכתיב הגיע זמן ק"ש כו' כנ"ל ועוד איך כ' ע"ז מ"א כיון שדבר שא"א להתחיל סמוך לשחרית כו' הא מיירי שכבר הגיע הזמן ולא בסמוך. ועוד הא מ"א ר"ל דעת הטור סי' פ"ט שכ' לדעת הרמב"ם וכמ"ש אח"ז והטור כ' וז"ל ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר כ' הרמב"ם שא"צ להפסיק עכ"ל וה"ל למימר רבות' טפי אפי' התחיל אחר ע"ה א"ו צ"ל כוונת מ"א כמ"ש הרב"י דהרמב"ם מיירי בהתחיל בהיתר אבל לא כפי מה שעלה על דעת הרב"י שהתחיל קודם לחצי שעה הסמוך לע"ה בענין שיהא היתר גמור דבזה לא הוי חולק הראב"ד כמ"ש לעיל. אלא מיירי שהתחיל תוך חצי שעה שסמוך לע"ה. ולהראב"ד אסור להתחיל אז כמו סמוך למנחה וא"כ הוי התחיל באיסור ולכן השיגו דאפי' בדאיכ' שהות בדאוריית' צריך להפסיק אבל הרמב"ם אזיל לטעמיה דס"ל דבשחרית מותר להתחיל חצי שעה סמוך לע"ה כיון דבאותה חצי שעה סמוך למנחה אינו אסור אלא משום גזרה אטו הגיע זמן ובשחרית דלא שכיח לא גזרו וכמ"ש לקמן סי' פ"ט סעי' ז' מותר להסתפר ולכנס למרחץ סמוך לשחרית שלא גזרו כו' עכ"ל אע"ג דבסי' פ"ט לא הזכיר כ"א מרחץ ותספור' ושביק ולא הזכיר אכילה היינו דאזיל לטעמיה דס"ל לענין אכילה שחרית חמיר ממנחה כמבואר שם סעיף ה' דבשחרית איכא איסור' משום לא תאכלו על הדם אבל מדברי הרמב"ם נראה דהשוה אכילה למלאכה שכתב בפ"ו מהל' תפלה דין ד' וז"ל אסור לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה ע"ה עד שיתפלל תפלת שחרית הרי דלא אסר אלא מזמן שעלה ע"ה ולא סמוך לו אבל במנח' כ' אח"ז וז"ל אבל אינו סועד סמוך למנחה וע"ש בכ"מ (אף שגם הרמב"ם בפ"ו מתפלה דין ו' כ' כל' זה מותר להסתפר ולכנוס למרחץ סמוך לשחרית משום דבאכיל' סמך עצמו על מ"ש שם בדין ד' שהתיר כנ"ל) וא"כ כיון דלהרמב"ם בשחרית מותר להתחיל סמוך לע"ה ה"ל התחיל בהיתר לכן פסק דא"צ להפסיק כשיעור הזמן כדעת הר"ן ומה שקראו מ"א התחיל באיסור שכ' ב' פעמים דהרמב"ם מיירי בהתחיל באיסור ר"ל להראב"ד וגם לפי מאי דפסק הרב"י דגם בשחרית אסור האכילה סמוך לע"ה מקרי התחיל באיסור ובזה בא הכל על נכון:

דאף לתפלה א"צ להפסיק. היינו בהתחיל סמוך לע"ה דהיינו התחיל בהיתר לדעת הרמב"ם:

ולכן כ' הטור כו' העתקתיו לעיל וז"ל אם התחיל לאכול קודם ע"ה כתב הרמב"ם שא"צ להפסיק ושט"ס הוא כי לא נמצ' כן בכל הספרים. ואפשר ס"ל דבשחר כיון דאיכ' משום לא תאכלו על הדם צריך להפסיק וכדעת הרא"ש בשם ר"י אלא שרשב"א ס"ל דבשחר א"צ להפסיק אבל לפ"ד מ"א מוכח כן מהרמב"ם דס"ל כהרשב"א אע"ג דלא כתבו הרמב"ם בפי' מה בכך:

ואע"ג דבלולב כו' כמ"ש סי' תרנ"ב סעיף ב' בהג"ה שכ' רמ"א וז"ל ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן כו' א"צ להפסיק בדאיכ' שהות משמע דתוך חצי שעה צריך להפסיק:

והב"ח כו' ול"פ וכן יש להורות ר"ל ניהו דלא מסתבר למ"א תי' הב"ח דהראב"ד לא הבין כוונ' הרמב"ם והוי ס"ד דמיירי בהתחיל באיסור דהא ל' הרמב"ם שכ' והגיע זמן ק"ש משמע דמיירי בהתחיל בהיתר כמ"ש הרב"י אע"כ הפי' ברמב"ם וראב"ד הוא כמ"ש מ"א אבל מ"מ לדינא הסכים מ"א להב"ח: