מחצית השקל על אורח חיים ע:ב

(ס"ק ב) ג' ימים כו' ואם נכנס לחופ'. ר"ל ביום ד' שחרית ד' ימים דחכמים פטרוהו מזמן החופה עד מוצ"ש ותנן בתולה נישאת ליום רביעי ומן הסתם החופ' ביום ד' ערבית א"כ עד מ"ש הן ג' ימים וג' לילות וממיל' אם נכנס לחופה ביום ד' קוד' שקר' ק"ש שחרית גם מק"ש של שחרית של יום ד' פטור:

דמיחזי כיוהר' דכ"ע לא מצי לכווני בזמן הנישואין והו' מראה שיכול לכוין:

דלכ"ע הל' כרשב"ג וכדפסק רבב"ח משמיה דר' יוחנן במס' גיטין דף ע"ה ע"א וביתר מקומות בש"ס ומחלוקת הרא"ש ורי"ף ורמב"ם תלי' בשני תירוצי הש"ס והוא בברכות ד' י"ז ע"ב מסיק הש"ס אהא דתנן התם חתן אם רוצה לקרות ק"ש קור' רשב"ג או' לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ופריך למימר' דרשב"ג חייש ליזהר' ורבנן לא חיישי והא איפכ' שמעינן להו דתנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושים מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים ובכ"מ תלמידי חכמים בטילים. רשב"ג או' לעולם יעשה כ"א את עצמו ת"ח אר"י מוחלפת השיטה (והיינו האי דק"ש דרשב"ג ס"ל דרשאי לקרות וחכ"א לא כל הרוצה ליטול כו') ורב שישא ברי' דר"א אמר לעולם לא תחליף דרבנן אדרבנן ל"ק ק"ש כו' רשב"ג אדרשב"ג לא קשיא ק"ש בכוונה תליא מילת'. ואנן סהדי דלא מצי לכוין לכן אי קור' הוי יוהר'. אבל ת"ב הרואה או' מלאכה הוא דל"ל וכמה בטלנים איכ' עכל"ה. א"כ הרא"ש פסק כתי' ר"ש ברי' דר"א דאמר לעולם לא תחליף. וא"ל לרשב"ג לא כל הרוצה כו' ולכן פסק הרא"ש כוותיה דאינו רשאי לקרות. אבל הרי"ף ורמב"ם פסקו כתי' ר"י דמוחלפת השיטה. וס"ל לרשב"ג דרשאי לקרות ול"ח ליוהר' ולכן פסקו גם הם דרשאי לקרות כרשב"ג:

צ"ע דבח"מ רס"י קס"ג דתנן בפ"ק דב"ב כופין בני העיר זא"ז לבנות לעיר חומה דלתים ובריח רשב"ג אומר דוק' בעיר הסמוכה לספר כיון שהיא עומדת על גבול המדינה צריכה שמירה יתירה מפני האויבים וק"ל שם ר"ס קס"ג דבכ"ע כופים אפי' אינה סמוכה לספר והיינו כת"ק:

ועבתי"ט כו' דהקשה מהכ' גופיה דליכ' למימר דהרמב"ם פסק כתי' דמוחלפת השיטה. דרשב"ג לא חייש ליוהר' דא"כ כ"ש דה"ל לרמב"ם לפסוק כרשב"ג גבי ט"ב דכ"א יעשה א"ע ת"ח והרי הרמב"ם בה' תענית לא הבי' כ"א שבכ"מ ת"ח בטלים ולא העתיק שכ"א יעשה א"ע ת"ח. א"ו דהרמב"ם ל"ל האי כלל' ולא קי"ל כרשב"ג אלא היכי דמסתבר טעמי' מדאמרי' בכתובות דף ע"ז על האי כלל'. אמוראי נינהו אליביה דר"י וכ"כ להדי' הרי"ף ס"פ גט פשוט וא"כ גם הרי"ף ורמב"ם י"ל דס"ל כר"ש בריה דר"א ואפ"ה לא פסקו כרשב"ג משום שלא מסתבר להו טעמיה בזה. וכ"כ הש"ך בח"מ סי' קע"א סק"ט:

ובב"י ח"מ סי' רל"א. דאייתי דת"ק ס"ל סיטון מקנח מדותיו א' לשלשים יום משום שמוכר ומודד תדיר והרבה מתדבק במדותיו ועי"ז תקטן מדתו וצריכים קנוח אבל בעל הבית שאינו מודד רק לפרקים ואינו מתדבק הרבה ולכן די שיקנח א' לי"ב חודש ורשב"ג או' חילוף הדברים דסיטון כיון דמודד תדיר אינו מתייבש מה שנדבק בו ולכן די בקנוח א' ליב"ח אבל בעל הבית שאינו מודד רק לפרקי' ועי"ז מתייבש הנדבק ע"י מדידה ולכן צריך קנוח א' לשלשים יום ופסק הרמב"ם כת"ק והקשה הרב"י הלא קי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' ותי' הרב"י גופי' דלא קי"ל כרשב"ג אלא היכי דמסתבר טעמיה: