מחצית השקל על אורח חיים תרצ:ה

(ס"ק ה) אפילו מעוטה עיין בכ"ה כו' דבדף י"ח ע"ב איתא ת"ר השמיט הסופר אותיות או תיבות או פסוקים וקראן הקורא בע"פ יצא. ופריך מדתני' היה בה אותיות מטושטשות אם רשומן ניכר כשרה. ואם לאו פסולה. ומשני לא קשיא הא בכולה (וה"ה רובה דהוי ככולה) פסול'. והא במקצת' כשרה. והקש' הרשב"א מהא דאמר ר' חלבו ארשב"ג א"ר אפי' למ"ד דא"צ לקרות כל המגלה מתחלת' ודי אם מתחיל מאיש יהודי כו' מ"מ צריכה להיות כתובה כולה לפניו. משמע דאם חסרה עד איש יהודי פסולה. ואמאי הא בחסר' מקצתה אמרת כשרה. (וצ"ל אם אין הרשב"א חולק על הא"ח שהבי' רמ"א דאם חסר ענין שלם פסול אפילו מקצתה. וע"כ אין חולקים דהא בש"ע הביא דין הרשב"א וגם דינו של הא"ח ע"כ צ"ל כיון דקיימי' למ"ד דא"צ לקרות כ"א מאיש יהודי ואילך א"כ מה שחסר עד איש יהודי אין דינו כחסר ענין שלם וק"ל) וכתב הרשב"א דא"ל דר' חלבו מיירי בלכתחל' וכ"מ לשון צריכה כו' ובריית' מיירי לענין דיעבד דקתני יצא ז"א דע"כ ידע הש"ס דר' חלבו מיירי גם לענין דיעבד. מדפריך על הא דתנן (והיא בסעיף י"ג לקמן) היה דורשה או כותבה אם כוון לבו יצא. האי כותב' ה"ד אילימ' דכתב פסוק' פסוק' וקרי כל פעם פסוק שכ' והא"ר חלבו צריכה שתהי' כתוב' כלה. וא"א דר"ח לא מיירי כי אם לכתחל' מאי פריך על המשנ' דהיה כותבה דמיירי דיעבד דקתני יצא א"ו דידע הש"ס דר' חלבו מיירי גם לענין דיעבד והדר' ק"ל. ומזה הוכיח הרשב"א דבתחלתה (וממיל' ה"ה בסופה) אפילו חסר מקצת' פסול'. ובכ"ה כתב די"ל דאין חילוק דמקצת' אפילו בתחלתה כשרה ויוצאים בה בדיעבד ור' חלבו מיירי לכתחל':

והא דפריך על מתני' דהיה כותבה כנ"ל והא מתני' מיירי דיעבד ובדיעבד מודה ר' חלבו דיצא היינו דוק' בחסר מקצת' אבל בחסר כלה או רובא אפילו דיעבד לא יצא והא בכותב המגלה כשקור' פסוק א' עדיין חסרה כל המגלה. וכן כשכותב יותר. ולענ"ד אינו כלום כו' מנ"ל להקשות כו' ר"ל דודאי אין כוונת המקשה מהכרח בריית' דהיה בה אותיות מטושטשו' הנ"ל דע"כ בחסר רובה או כלה פסול' לא פריך. דא"כ ה"ל להביא הבריית'. ומר' חלבו אין ראיה די"ל דאפילו חסרה רובה כשרה דיעבד. וע"כ צ"ל מדלא הביא הבריית' וגם מר' חלבו אין ראיה דפריך מסבר' דבחסר רובה מסתבר' דאפילו דיעבד לא יצא. וע"ז כתב מ"א וא"כ לא הוי לאתויי דברי ר' חלבו כצ"ל. כיון דמר' חלבו אין קושי' כ"א מסבר':