מחצית השקל על אורח חיים תרצ:י

(ס"ק י) א"י בלעז. דס"ל דהא דאי' בגמ' אבל קורין כו' (ר"ן דלא כע"ש) דבריו צ"ב דהע"ש הקשה לרמב"ן דס"ל דא"י אם יודע אשורית מהא דרמי מתני' אהדדי בדף י"ח דקתני רפ"ב קראה תרגום בכל לשון לא יצא. והדר תני אבל קורין אותו ללועזות בלע"ז וא"א כדברי הרמב"ן ע"כ הא דקורין אותו ללועזות מיירי באינו מכיר לה"ק ואם כן דילמ' רישא דקתני לא יצא מיירי כשמכי' לה"ק:

ולכן כתב הע"ש רנראי לו עיקר כהפוסקים דיצא אפילו מכיר לה"ק. וא"כ לא ידעתי מאי חידש מ"א בהביאו דברי הר"ן וכ' ע"ז דלא כע"ש. ואיך יתיישב בזה קושית הע"ש. ואולי א"ל דכוונתו. דמסיק הש"ס שם לבסוף סיפא דקתני אבל קורין כו' לא דמי' אלא להא דתני' גפטית לגפטים עברית לעברים עלמית לעלמים יונית ליונים יצא וסבר הע"ש דכונות המתרץ דסיפ' אבל קורין כו' מיירי כשמבין לעז ההוא וריש' דקתני קראה בכל לשון לא יצא מיירי שאינו מבין אותו הלשון ולכן הקשה שפיר. אמנם מ"א רוח אחרת עמו בפי' המתרץ. כשנדייק דיוק קלוש מ"ש מ"א דס"ל דהא דאי' בגמ' אבל כו' הא דאי' במשנה מבע"ל. דהא הוא לשון המשנ'. אמנם הר"ן הבי' שהרמב"ן חולק על רש"י דס"ל אם מבין לעז אפילו מבין לה"ק יצא. למה כיון דאפשר לו לקרות בלה"ק. וכתב שכן משמע לישנ' דלועזות שאינו מכיר לה"ק כדאמרי' בעלמ' הני לעוזאי דאתי לקמיה דרבא אוקי תורגמן בינייהו כו' משמע דלועז פירושו שאינו מכיר לה"ק וכן הא דתני' גפטת לגפטיים ללועזות גפטיים קאמר שאינם מכירים לה"ק עכת"ד ואם כן לדעת הרמב"ן י"ל דכמ"ש דלועז משמעו שאינו מכיר בלה"ק ה"ה די"ל גפטיים ועלמים ודכוותיה ג"כ משמע שאינו מכיר לה"ק כי אם עלמית או גפטית וכדומ' וא"כ י"ל דהמתרץ באמת תי' כקושית הע"ש הא לא דמי' אלא להא דתני' גפטית לגפטיים כו' היינו דסיפ' מיירי לועזות בלע"ז שהוא לועזי ואינו מבין לה"ק כמו הבריית'. וריש' באמת מיירי אף שמבין לעז כיון דמבין לה"ק לא יצא אמנם המ"א שדרכו לקצר כלל הני האמורים בבריית' גפטית עברית עלמית יונית בתיבת לועזות א"כ כוונת מ"א במ"ש דהא דאי' בגמ' אבל קורין ללועזו' כו' ר"ל מה שהביא גמ' בריית' דגפטית כו' מיירי שאינו יודע לה"ק:

וא"כ באמת המתרץ תי' כקושי' הע"ש. ואם נרצה להגי' בדברי מ"א מ"ש היינו מי שאינו יודע לה"ק שצ"ל היינו מי שיודע לה"ק ותיבת שאינו ט"ס. א"ש טפי וכוונת מ"א לא לתרץ קושית הע"ש דוראי על הרמב"ן יפה הקשה אך במה שפסק לדינ' דלא כרמב"ן מכח הקושי' הנ"ל ע"ז חלק המ"א דלדידן א"ל קושית הע"ש הנ"ל. דהר"ן שם כתב על דברי הרמב"ן במ"ש על רש"י כיון דמבין לה"ק איך נתיר לו שאר לשונות אדרבנן דרשב"ג לק"מ. דס"ל כל הספרים נכתבים בכל לשון אלא מגלה משום דכתי' בה ככתבם וכזמנם בעינן דוקא לה"ק. אם כן מוקמינן המיעוט במסתבר טפי ולא אתי למעט שאר הלשונו' כ"א כשאינו מבין אותו לשון אבל כשמבין הלשון אף שיודע לה"ק נשאר סבר' חיצונה דיוצא אבל רשב"ג דא"ל אפילו שאר ספרים לא הותרו לכתוב אלא יונית ולדידי' לא איצטדיך לדרשה דככתבם וכזמנם. אמנם רשב"ג מסתמ' לא פליג על בריית' דגפטית לגפטיים דאם מבין אותו לשון יוצא. ע"כ צ"ל לרשב"ג מסבר' בזה קיל מגלה משאר ספרים כיון דעיקרו משום פרסומי ניסא. וכיון דמבין אותו הלשון ראוי שיצא בו דאיכ' בי' פרסומי ניס' וא"כ לדידיה הדין עם הרמב"ן דאין מבין לה"ק אינו יוצא בלעז כיון דלא הותר לו כ"א משום פרסומי ניס'. כיון דמבין לשון הקודש ואיכ' גם בלשון הקדש פרסומי ניס' לגביה שאר הלשונו' נשארו באיסורן. וכתב עוד הר"ן דלשון המשנ' משמע דאפילו מכיר לה"ק אפ"ה יוצא בלע"ז שמבין מדקתני אבל קורין אותו ללועזו' בלעז. ולא קתני הלועז קוד' אותו בלעז דומי' דריש' דקתני קרא' תרגום. משמע דמיירי דאחר שאינו לועז קוראה ללועז. וא"א דאם מכיר לה"ק אינו יוצא בלעז. א"כ הקור' שאינו לועז ומבין לה"ק אינו יוצ' לעצמו בלעז וכה"ג אינו יכול להוצי' לאחר אפילו מי שאינו מבין לה"ק כדאי' בירושלמי עכת"ד א"כ לדידן דקי"ל כרשב"ג י"ל כרמב"ן וגם הר"ן מודה לו ולדידן לא קשי' קושית הע"ש דה"ל להש"ס לתרץ דסיפ' מיירי שאינו מבין לה"ק וריש' שמבין לה"ק דהש"ס הוכיח דמתני' ס"ל דאפילו מבין לה"ק יוצא מדקתני וקורין אותו ללועזו' ולא קתני והלועז קור' בלעז כמ"ש הר"ן אע"כ הקור' אינו לועז ומבין לה"ק אפי' הכי מוצי' חברו ע"כ צ"ל דהמבין לה"ק ג"כ יוצא בלעז שמבין כמ"ש הר"ן והיינו דמתני' אתי' כרבנן. אבל לדידן דקי"ל כרשב"ג י"ל דאינו יוצא בלעז כשמבין לה"ק דכן מסתבר כמ"ש הר"ן וכנ"ל ולפ"ז דברי מ"א אינם כ"א לחלוק על דינו של הע"ש דלדידן אינו קו' ולדידן יש לפסוק כהרמב"ן וכנ"ל. וה"פ דברי מ"א דס"ל דהא דאי' בגמ' (היינו במשנה) אבל קורין כו' היינו מי שיודע לה"ק והיינו מדקתני קורין ללועזות ולא קתני הלועז קורא כמ"ש הר"ן ע"כ צ"ל דמתני' ס"ל דיוצ' אפילו יודע לה"ק ולכן פריך שפיר והיינו דמתני' אתי' כרבנן אבל לדידן דקי"ל כרשב"ג י"ל כהרמב"ן דהכי מסתבר כנ"ל: