מחצית השקל על אורח חיים תרפז:ו

(ס"ק ו) בדאפשר כו' דהא מ"מ דחי כו' זה טעם לאם א"א לקוברו אח"כ שמגלה נדחית מפניה. ועבודה דחי מגלה לגמרי ר"ל היכי דא"א לעשות שתיהן כמ"ש בש"ע בליכא שהות אין לך מצוה דאורייתא שנדחית מפני מגלה (וע"ש בתו') וא"כ כ"ש היכי שקבורת מ"מ תדחה לגמרי מפני לסטים שתדחה המגלה לגמרי מפניו:

ומ"מ צ"ע כו' ר"ל דינו של רמ"א בליכא שהות ואפשר לקוברו אח"כ מגלה קודמת:

מת מצוה עדיף. ר"ל ממגלה. כמ"ש סי' ג'. היה לבוש טלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת בכרמלית א"צ לפושטה מפני כבוד הבריות. אע"ג דה"ל לציצית פסולים שבה משא ומטלטל אותן בכרמלית ומכרמלית. לרה"י:

לכן נ"ל דהרא"ם כו'. ר"ל דדינו של רמ"א נובע מדברי הרא"ם שהביא ב"י שכתב שהר"ן כתב דמיירי דוקא בדאיכא שהות לעשות שתיהן. אבל ליכא שהות אין מצוה דאורייתא נדחה מפני מגלה וכמ"ש רמ"א בתחלת ההגה. וע"ז כתב הרא"ם דגם הרמב"ם ס"ל כן. מדכתב ריש הל' מגלה כלשון המחבר בסעיף ב' מבטלים ת"ת כו' חוץ. ממת מצוה כו' קוברו תחלה ואח"כ קורא. משמע אי איכא שהות אין. אי לא לא. דאל"כ ואח"כ קורא ל"ל עכ"ל הרא"ם והבין רמ"א מ"ש הרא"ם ואי לא לא. ר"ל ואי ליכא שהות לא אין הדין כן אלא מגלה קודם. וכמו דסיפא לענין מת מצוה מיירי דוקא באיכא שהות אז יש קדימה למת מצוה למגלה ה"ה קדימה דברישא דמגילה קודם לשאר מצות דוקא באיכא שהות אבל ליכא שהות ליכא קדימה למגלה דאין מצוה נדחית לגמרי מפני מגלה כמ"ש הר"ן. אבל דעת מ"א דהוכחת הרא"ם מדכתב קוברו תחלה ואח"כ קורא ע"כ אתי לאשמועי' דמיירי באיכא שהות אבל אי לא לא. ר"ל לא מיירי ואעפ"כ אפי' ליכא שהות מת מצוה קודם מק"ו:

ואין דיוקו של הרא"ם כ"א מדסיפא במת מצוה איירי דוקא באיכא שהות ה"ה רישא דמגילה קודם לשאר מצות מיירי דוקא באיכא שהות. אבל ליכא שהות לא מיירי. וא"כ ממילא הסברא חיצונה דאין מצוה דאורייתא נדחה מפני מגלה כמ"ש הר"ן. וא"כ ממילא אתי בק"ו בליכא שהות דמת מצוה דוחה למגלה אף שאפשר לקוברו אח"ז. דהא מת מצוה עדיף מעבודה ושאר מצות: