מחצית השקל על אורח חיים תרעז:יב

(ס"ק יב) שאין להוסיף כו' ול"ד בסי' תק"ז בעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט שהן מוקצה ואסורים מרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן. ועבי"ד סי' צ"ט ס"ו דיש מתירין באיסור דרבנן ניהו דאין מערבים אותו לכתחלה. מ"מ אם נתערב ממילא ואין בתערובות' ששים כדי לבטלו כתב הרב"י שם דיש מתירין להוסיף עד ששים. ועיין בש"ך שם שהקשה על הרב"י דבי"ד סתם דכה"ג מותר להוסיף וכאן בנ"ח כ' דיש מי שאומר שאין להוסיף:

ואפשר כו' והוי דומיא דחמץ עבי"ד סי' ק"ב די"א דחמץ מיקרי דשיל"מ דאפשר לשהותו עד אחר הפסח ויהיה מותר דקי"ל כר"ש דחמץ לאחר הפסח מותר. וכתב הר"ן פ' כל שעה אע"ג דדשיל"מ אינו בטל הוא דוקא כשעיקר האיסור יש לו מתירים וחמץ בעינא לאחר הפסח גם לר"ש אסור ולא יהי' לחמץ היתר לאחר הפסח אלא משום שנתערב דחמץ ע"י תערובת מודה ר"ש דמותר לאחר הפסח וכה"ג לא מיקרי דשיל"מ כתב הר"ן דהפוסקים דס"ל דהוי דשיל"מ. אמרו דגם חמץ בעינא יש לו מתירים אחר הפסח לר"ש מן התורה. וניהו דחכמים אסרו חמץ בעין אחר הפסח משום קנס. היינו להחמיר אבל לא באו להקל שע"י גזרתם וקנסם יקרא דבר שאין לו מתירים ויתבטל ע"ש וה"ה די"ל כן בשמן של נ"ח דמן התור' יש לו מתירים דהא אפשר להשהותו לשנה הבאה. אלא שחכמים אסרוהו שלא יבא לידי תקלה. מ"מ לא באו להקל ומ"מ מיקרי דשיל"מ. אלא דאעפ"כ פסק הרב"י דבטל בששים. דס"ל להרב"י עיקר כהפוסקים דחמץ לא מיקרי דשיל"מ וכמ"ש מ"א לעיל סי' תמ"ז ס"ק מ' אלא לענין להוסיף עליו אם אין בתערובות ששים החמיר הרב"י כיון דבלא"ה יש אוסרים להוסיף על כל איסור דרבנן. וניהו דסתם הרב"י בי"ד דלא כוותייהו וס"ל דמוסיפים באיסור דרבנן. מ"מ הכא בנ"ח דאיכא שני צדדים להחמיר דלקצת פוסקים הוי דשיל"מ ואינו בטל ולקצת פוסקים בכל איסור דרבנן אין להוסיף. לכן החמיר שאין להוסיף לכתחלה ואם נתערב בטל ומה שהקשה בס' ח"מ דכה"ג ל"מ דשיל"מ דהיינו שאפשר לשהותו עד לשנה הבאה דהא לנ"ח לא נאסר מעולם והוי דומיא דבשר ששהה ג' ימים בלי מליחה דאין לו היתר כ"א לצלי ואם נתערב קי"ל בי"ד סי' ק"ב דבטל ול"מ דבר שיל"מ דהא מותר לצלי משום דלצלי לא נאסר מעולם י"ל ג"כ כנ"ל ניהו דאנן קי"ל הואיל ולא נאסר לאותו דבר מעולם ל"מ דשיל"מ. מ"מ הלא דעת הרבה פוסקים דכה"ג מיקרי דשיל"מ ובשר שנשתהה ג"י בלי מליחה אינו בטל וניהו דלא קיימא לן כוותייהו מ"מ לענין להוסיף עד ששים כיון דבלאו הכי יש מחמירים להוסיף החמיר הרב"י כנ"ל גם אינו דומה לבשר ששהה ג"י בלי מליחה דהתם ודאי י"ל דלא נאסר כ"א לבישול ולא לצלי אבל הכא עכ"פ להדלקה נאסר ושם הדלקה שנאסר י"ל היתר אולם בגוף הדין שכתב המחבר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו היה נראה לכאורה דוקא לבטלו אסור דהיינו שהשמן של נ"ח יהיה ג"כ מותר כדין כל איסור שנתערב ונתבטל אבל מ"מ אפי' ליכא ששים מ"מ מותר להדליק השמן התערובות וידליק עד שישאר כדי שמן של נ"ח דהא בשמן שנשתייר מנ"ח אין בו משום ביזוי מצוה כ"א איסורו משום דהוקצ' למצותו ואסור בהנאה (ועיין לעיל סי' תרע"ג במ"א ס"ק י"א) והא מבואר לעיל סי' רע"ו סעיף ד' וז"ל וכן אם נתן גוי שמן בנר הדולק מותר להשתמש עד כדי שיכלה השמן שהיה בו כבר ואח"כ אסור עכ"ל הרי דכל זמן שא"צ להנאת שמן האסור דבלא"ה הי' דולק שמן היתר מותר ליהנות מאורו ה"ה הכא כל זמן שהיה דולק שמן היתר מותר להשתמש לאורה ולא אסר להוסיף כ"א כדי לבטל שמן האסור שגם הוא יחזור להיתר ע"י ביטול. ואולי יש לחלק דודאי בדבר לח יש בילה. ובכל מעט שמן שדולק יש בו קצת משמן האיסור אלא דבסי' רע"ו דכבר היה דולק בהיתר ובא הגוי ומוסיף עליו שמן מדעתו לאו כל כמיניה דגוי לאסור על הישראל אף דגם שמן של הגוי דולק עתה מעט כיון דעכ"פ בלי שמן של גוי הי' דולק ואין הישראל נהנה ממעשה הגוי משא"כ הכא דעדיין אין השמן דולק וכשבא להדליקו יבער גם משמן האיסור עם שמן ההיתר דהא יש בילה. וזה אפשר אסור אלא דלפ"ז אדרבא יהיה מותר להדליק עד שיכלה כל השמן דמ"ש בסי' תרע"ג בהגה. דאם נתערב נר חנוכה בנר אחר מותר להדליק שניהם יחד ולהשתמש לאורן דהא יש נר א' של היתר ומצד תוספות אור של נר האסור לא חיישינן ע"ש במ"א ס"ק י"א. וצריך לחלק דבסי' תרע"ג דע"י נר האסור אינו דולק זמן יותר ארוך מאלו הי' נר ההיתר לבד אלא שנתוסף אורה זה לא מיקרי נהנה מן האיסור כמ"ש מ"א שם אבל כאן דע"י שמן האיסור ידליק זמן ארוך יותר זה ודאי הנאה ואסור ואם כן עכ"פ אפי' ליכא ששים יהיה מותר להדליקו שידלק עד שתכלה שמן ההיתר כנ"ל ועדין צל"ע: