מחצית השקל על אורח חיים תרעג:ב

(ס"ק ב ) ב' לבדוק כו' וידיו סמוכות וכתב הרא"ש דעי"ז הוי תשמיש של גנאי ועיין בט"ז:

דאפילו לאכול דא"צ שיהיו ידיו סמוכות לנר. וכ"מ סי' תרע"ח:

דאל"כ יקנה נ"ח כו' ר"ל דאמרי' שם נר שבת ונר חנוכה נר שבת קודם משום שלום בית. ור"ל שאין לו כ"א נר א' יקחנו לנר שבת ולא ידליק נ"ח. והוא מימרא דרבא דף כ"ג. וא"א דמותר לאכול אצל נ"ח ה"ל להדליקה לשם נ"ח ויאכל אצלו דאיכא תרתי שיקיים מצות נ"ח וגם איכא שלום בית. ואע"ג דבזמן הש"ס היו מדליקין מבחוץ על פתח הבית או החצר. א"כ ליכא שלום בית אם ידליקנה לשם נ"ח. ולדידן דמדליקין מבפני כ' מג"א באמת בסי' תרע"ח דאפשר ש"ש לעשות כן. וצ"ל דראייתו מדברי הש"ס. אע"ג דבימיהם היו מדליקין מבחוץ. מ"מ כדי שלא לבטל ממצות נ"ח ה"ל להדליקו מבפני' דעכ"פ אפי מדליקה מבפני' גם בזמן הש"ס דהיה יוצא היכי דלא אפשר. דהא בשעת הסכנה אמרי' בש"ס דמניחה על שלחנו וכמ"ש לעיל סי' תרע"א סעיף ה'. ואע"ג דבשעת הסכנה היכי דמניחה ע"ש אמרי' דצריך נר אחר להשתמש לאורה וכמ"ש גם לעיל סי' תרע"א. היינו משום היכרא שיהיה ניכר שהודלק לשם מצוה וכמ"ש הר"ן שם מ"מ אי לא הניח נר אחר אצלו משמע דמ"מ יצא ידי מצות נ"ח. אלא היכי דאפשר בעי' נר אחר לכתחלה משום הכיר'. והיכי דל"ל כ"א נר א' כדי שלא יתבטל ממצות נ"ח היה ראוי להדליקה על שלחנו אע"כ דאסור לאכול אצלו. והא דכ' מ"א לקמן סי' תרע"ז דבזה"ז דמדליקין מבפנים אעפ"י שאסור לאכול אצלו מ"מ ידליקנה לשם נ"ח ויאכל אצלו. כיון דלא אפשר. דהא בשעת הסכנ' מניחה ע"ש. אעפ"י שע"כ משתמש בו. היינו דוקא לדידן דבלא"ה מדליקין מבפני' יש להדליקו לשם נ"ח ולהניחו על שלחנו כמו בשעת הסכנה. אע"ג דבשעת הסכנה צריך נר אחר. היינו היכי דאפשר משום היכר'. אבל היכי דלא אפשר ס"ל למ"א להתיר אפי ניכא נר אחר. כיון דאינו רק משום הכיר' כנ"ל. אבל בזמן הש"ס דהיו מדליקין מבחוץ. ניהו דאי היה מותר לאכול אצל נ"ח ס"ל למ"א דה"ל להתיר להדליקו מבפני' על שלחנו. ואפי' ליכא אחר כנ"ל. מ"מ כיון דאסור לאכול אצל נ"ח. כ"ה לא רצו להקל להתיר להדליקו מבפנים כיון דעיקר מצוה מבחוץ. וגם לאכול אצלו. אע"ג דבשעת הסכנה היה מותר היינו היכי דא"ל נר אחר להכיר' אבל היכי דל"ל נר אחר להקל להדליק מבפנים ולאכול אצלו. ולא יהיה לו נר אחר. כ"ה לא הקילו: