מחצית השקל על אורח חיים תרעג:יא

(ס"ק יא) מותר כו' והב"ח חולק כו' מבואר שם טעמו דס"ל דאפי' איכא שמש מ"מ אסור להשתמש לאור של נ"ח אלא כיון דאיכא שמש כשישתמש יהיה התשמיש לאור השמש. והיינו כשמעמיד השמש גבוהה מן הנ"ח או הוא יותר ארוך. משא"כ כשנתערבו אף שידלק איזה נרות בפעם א' שודאי ידלק גם נר היתר. מ"מ כיון שמשתמש גם לאור האסור. וס"ל להב"ח דכה"ג אסור:

ול"נ דהדין עם רמ"א. כיון דאיכא אור דהתירו אע"ג דאיכא תוספ' אור דאסורא מ"מ שרי להשתמש. ואע"ג דמ"א גופיה כתב בס"ק ד' בשם מלחמות אע"ג דאיכא שמש לא ישתמש אלא לאור השמש ולא לאור נ"ח היינו משום נ"ח דולק למצותן לכן צריכים היכרא שהודלק לשם מצוה ואם ישתמש אצלן יאמרו לצורכו אדלקיה דלפעמים מדליק כמה נרות משא"כ הכא בתערובות כשידליקן לא ידליקן לשם מצוה כ"א לצורכו:

ואין צריך נר התירא כ"א להשתמש לאור האסור לא שרינן דהוקצה למצות'. ואסור ליהנות ממנו וכיון דאיכא חד נר היתר תו לא מיקרי נהנה מנר האסור:

וכ"מ סי' רע"ו סעיף ד'. ר"ל בריש הסימן שם כתב גוי שהדליק נר בשביל ישראל אסור לישראל ליהנות ממנו ובסעיף ד' כתב דאם יש נר בבית ישראל ובא גוי והדליק עוד נר אחר מותר להשתמש לאור הנר שהדליק גוי כל זמן שהראשון דולק. הרי אע"ג דאיכא תוס' אורה ע"י נר גוי מ"מ מותר להשתמש נגדו כיון דאיכא דהתירא ה"ה הכא: