מחצית השקל על אורח חיים תרעב:ד

(ס"ק ד) יכול כו' ורש"ל כ' דאין להשתמש כו' משום הרואה שלא ידע לחלק בין תוך זמן שעורו בין אחר זמנו. ומה"ט יכול לכבותה. דבזה ל"ל למראית עין:

אין להקל משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור. אסור להתיר. אך הב"ח כתב עוד טעם דמדינא אסור לכבותן. כיון דאיכא בגמ' תרי לישלא. אהא דתני' מצותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק. חד לשנא קאי על תחלת הדלקה דאי לא אדליק בשקיעת החמה יש לו להדליק עד שתכלה רמ"ה ולא יותר לישנא אחריני לשיעורא שצריך ליתן בה שמן שידלק משקיעה עד שתכלה רמ"ה וס"ל לב"ח דללשון א' דלא הוזכר שיעור הכל שוה וכל מה שניתן בה שמן על הכל חל האיסור וניהו דמחמירי' כלשנ' בתר' שצריך ליתן שמן כשיעור משקיעה עד שתכלה רמ"ה. היינו מספקא. אולם מספק יש להחמיר דלמא קי"ל כלישנ' קמא ואם כן הכל אסור אפי' מה שהוא יותר משעורו ומ"א לא העתי' טעם זה חדא דאזיל לטעמיה דדעת הב"ח כדעת הרב"י שהביא מ"א ס"ק ו' דהוי ספק כמאן קי"ל אבל מ"א כתב שם דמשמע דבש"ע חזר בו ופשיטא לי' דקי"ל כלשנא בתרא דקאי לשעורא. עוד י"ל דמאי דפשט להב"ח דללשנא קמא דלא הוזכר שיעור הכל אסור. מ"א ס"ל להיפך וכמ"ש הט"ז דללשנא קמא ודאי המותר מותר ע"ש מיהו בזה ודאי מודה הב"ח ומ"א דע"י תנאי שמתנה בשעה שנותן בה שמן שאינו מקצה כ"א מה שצריך למצותה מותר לכבותה אחר זמנה וכמ"ש מ"א לקמן סי' תרע"ז ס"ק י'. מיהו אפי' ע"י תנאי מ"מ אפילו אחר זמנו אסור להשתמש לאורה כמ"ש מהרש"ל משום מראית העין דהרואה לא ידע שהתנה. רק ע"י תנאי מותר לכבותה וכ"כ א"ר סי' תרע"ז: