מחצית השקל על אורח חיים סו:ב

(ס"ק ב) גדול כו' וכ"ה בגמר'. ר"ל דהרשב"א דחה פי' רש"י שפי' מפני היראה מלך או אנס. וז"ל שהרי ברייתא שנינו (דף י"ד ע"א) היה קורא את שמע ופגע בו אביו או רבו או מי שגדול ממנו (בגרסתינו אי' או אביו). בפרקים שואל מפני הכבוד כו' ובאמצע שואל מפני היראה כו' דאלמא משמע לכאורה דבהני דאיתא בבריית' אית בהו מפני הכבוד ואית בהו מפני היראה:

ובכל הני כו' ליכא חד שמתיר' שיהרגנו. אלא ודאי מפני הכבוד היינו מי שגדול ממנו בחכמה כו' ואביו ורבו היינו מפני הירא' שהוא מצווה ביראתו עכ"ל הרשב"א:

ואם הקורא גדול כו' כ"ה שם גבי רבא בר שבא ע"ש:

ומשמע ברשב"א כו' לא ידעתי לענ"ד משמעות. אלא ממ"ש הרשב"א וז"ל ואני תמה לכ"ע מפני מה אינו משיב ואפי' שואל לכ"א בין ברכה לברכה כיון דאין מעכבות:

ואנשי משמר היו קורין א' ומניחים השני' אפי' לכתחלה כו' ושמא נא' אעפ"י שאין הברכות מעכבות מ"מ לכתחלה אסור להפסיק ואנשי משמר כיון דלא מטי זמן יוצר אור כדיעבד דמי ומיהו לא ניחא אלא למ"ד ברכה א' אהבה רבה אבל למ"ד יוצר אור קשיא לי עכ"ל. הרי דמסבר' אפי' לכתחלה רשאי להפסיק לשאול לכ"א ולמ"ד דאנשי משמר יוצר אור אמרו קשה טפי וניהו דלכל אדם אסרו חכמינו ז"ל בפי' עכ"פ כה"ג מותר לשאול בשלום הקורא אף דיצטרך להשיבו והבו דלא לוסיף חומרא ולפ"ז אין היתר לשאול בשלום הקור' אלא כשעומד הקורא בין הפרקים אבל כשעומד באמצע פרק אין ראיה להתיר לשאול אם הקור' יצטרך להשיב:

ובת"ה כו' מופלג כו' דקי"ל סי' תע"ב דתלמיד אצל רבו א"צ הסיבה. וכתב בת"ה דה"ה כשמסיב אצל ת"ח מופלג א"צ הסיבה. דמקרי רבו אף שלא למד לפניו. ואייתו ראיה מעלי דאמר ליה לשמואל (כדאית' בברכות ד' ל"א ע"ב) מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבו את והא עדיין לא למד לפניו דהא אותו יום הביאתו אמו לשם. אע"כ כיון דעלי גדול הדור הוי יש לו דין רבו וס"ל למ"א דה"ה לענין הפסקה: