מחצית השקל על אורח חיים תרנו:ח

(ס"ק ח) יתן כו' דגבי שבועה כו' שכ' שם מי שגזר עליו השר שיעבור על שבועתו ואם לאו יקנסוהו ממון רב. פסק שם דרשאי לעבור על שבועתו דזה מיקרי אונס. ותיקשי דהא כאן כתב שלא לעבור על ל"ת צריך ליתן כל הונו ואיך הותר לעבור על שבועה דהיא ל"ת חמיר משום הפסד ממון רב. וע"ז תי' דהתם ה"ט דאמרינן אדעתא דהכי לא נדר להפסיד ממון רב. א"כ אין אנו מתירים לו לעבור על השבועה אלא הכוונה דזה מיקרי אונס ואנן סהדי דאדעתא דהכי לא נדר ואינו עובר על השבועה וכן תי' שם הש"ך וט"ז. משמע קצת כו' בעובדא דקיסר שלח קרבן ע"י בר קמצא להקריבו בבית המקדש. ועשה בר קמצא מום בקרבן ההוא ואינו מום דלגבי ישראל הוי מום ופסול לקרבן וגבי גוי אינו נחשב מום לדעתם כדי שימצא מקום להעליל על ישראל שמרדו בו ואין רצונם להקריב קרבנו ורצו חכמים להקריבו אע"ג דהוי בעל מום ופסול להקרבה מ"מ משום שלום מלכות היו רוצים להקריבו אלא שר"ז בן אבקולס מיחה להקריבו שלא יאמרו בעלי מומים קרבים על גבי מזבח שלא ידעו שהטעם היה מפני שלום מלכות. משמע לולי האי גזרה היו עוברים על ל"ת להקריב בעל מום על גבי מזבח משום שלום מלכות: