מחצית השקל על אורח חיים תרנה:א

כתב רש"ל בתשובה סי' ח' כו' שצ"ל בהדיא שיביאו בי"ט כו' עיין לעיל סי' רמ"ז במ"א סעיף קטן ב'. ואע"ג דס"ל למהרש"ל דיש עכשיו ר"ה. וא"כ אמירה לגוי להביאו דרך ר"ה ליכא כ"א שבות א'. ולעיל בסי' ש"ז סעיף ה' לא הותר אמירה לגוי שיעשה הגוי שבות דהוי שבות דשבות. חוץ מבעל העיטור הובא בסי' רע"ו סעיף ב' שמתיר אפי' חד שבות במקום מצוה. ועמ"ש עליו רמ"א שם ומ"א בסעיף קטן ח' וט'. מ"מ ס"ל דשרי לצורך מצוה כזו ר"ל דשאני. משאר מצוה הואיל והיא מצוה עוברת. או מטעם שכ' הט"ז דהוי עשה דרבים.(אולם מדברי מ"א ר"ס תמ"ו נראה דזה ל"מ עשה דרבים כיון דאין א' מוציא הרבים) או טעם זולתו. דאפי' למ"ד דל"ל ר"ה דבעי' שיהיו ס' ריבוי בוקעים בו דומיא דדגלי מדבר:

אסור לצורך י"ט שני דכן הוי מעשה בתשובה הנ"ל ולאלומי לאסורא דבי"ט שני לכ"ע אסור. אבל רש"ל אליביה דנפשיה אפי' בי"ט ראשון אוסר:

וצ"ע אם מותר לשלוח כו' ר"ל אפי' במקום שמותר לשלוח היינו ישראל הצריך לו מותר לשלוח לגוי להביא לו מגוי אחר או מישראל ולא יודיע הגוי השליח לישראל שהוא לצורך ישראל כה"ג מותר כדי שיקיים המצוה. אבל ישראל אחר אפשר דאינו רשאי לשלוח לישראל אחר כיון דהמשלח שעושה איסור השליחות אין לו צורך בזה לקיים המצוה כ"א שישראל הנשתלח לו יקיים מצוה ואז אמרי' א"א לאדם חטא כו'. עס"ס ש"ו סעיף קטן כ"ח. ואפשר כיון כו' חוזר על דברי רש"ל דאוסר לצורך י"ט שני כיון דליכ' רק מצוה דרבנן על זה כ' מ"א דלדידן דל"ל ר"ה אפי' לצורך מצוה דרבנן מותר. עמ"ש סי' ש"ז סעיף ו' משמע דאפי במקום מצוה דרבנן הותר':

ונ"ל כו' עיין סי' תקט"ו שכתב שם גוי שהביא דורן לישראל מדבר שיש במינו במחובר ונתלש בי"ט. אסור לישראל בו ביום ולמוצאי י"ט אסור בכדי שיעשה. וכ' רש"י הטעם שלא יהנה ממלאכת י"ט. וא"כ אם הובא בי"ט ראשון מותר במוצאי י"ט ראשון לאחר שהמתין כדי שיעשה. כיון דממ"נ חד יומא חול. ולא נהנה ממלאכת י"ט. אבל לר"ת צריך להמתין עד אחר כדי שיעשה במוצאי י"ט שני דס"ל הטעם דצריך להמתין כ"ש דגזרינן שמא יאמר לגוי להביאן לו בי"ט ויהיה מצוי לו מיד למוצאי י"ט ע"ש. ולכן הכא לא מבעיא לדעת רש"י דמותר בי"ט שני כנ"ל. אלא אפי' לר"ת דגם בי"ט שני אסור הכא מודה דליכא למגזר. ואם הובא מח"ל לענין טלטול חוץ לד"א עיין לעיל סי' תקט"ו סעיף ה':