מחצית השקל על אורח חיים תרנב:ד

(ס"ק ד) אסור לאכול כו' אך מדברי התוס' שכתב כו' שהקשו אהא דר"ח מטביל באתרוג (ר"ל חתך מן האתרוג ואכלו) ונפק בי' (בהנותר דס"ל דחסר כשר בשאר הימים) והא אסור לאכול קודם הנטילה ותי' דאכל ממנו היום אחר הנטילה. ויצא בהנותר למחר. ויש לדחות דלשון מטביל משמע בסעודה ובס' א"ר הקשה האמרי' בפסחים דף ק"ז ע"ב השמש מטביל בבני מעים וכן אמרו שם מטביל במיני תרגימה. וכתב רשב"ם מיני תרגימי פירות ובשר בלא לחם. (משום דקאי התם על ערב פסח דאסור לאכול פת מן המנחה ולמעלה) והא דנקט מטביל שכל מאכלם ע"י טיבול. כ"כ רש"י שם. ולענ"ד י"ל קצת. דמבואר לעיל ס"ס רל"ב בטור וש"ע דאכילת עראי מיקרי כביצה פת. ויותר מכביצה מיקרי אכילת קבע. אבל פירי אין להם שיעור והכל מיקרי עראי אבל הכ"מ פ"ו מהל' תפלה. כת' וז"ל ונ"ל דאכילת פירות ככיצה הוי טעימה אבל יותר מכביצה או כזית מפת (לאו כצ"ל) אכילת עראי מקרי ואסור עכ"ל. וניהו דלא קי"ל הכי (וע' בס' א"ר שם) מ"מ התוס' י"ל דס"ל כן דאכילת פירות יותר מכביצה מיקרי קבע ואסור. וא"כ אין ראיית התוס' מלשון מטביל שאכל סעודה עם פת וכמ"ש בס' א"ר כנ"ל. אלא לשון מטביל משמע שיעור קביעות דהיינו יותר מכביצה ולדעת התוס' דס"ל כמ"ש כ"מ כנ"ל גם פירי אסורים קודם נטילה. ומי שבא כו' כמ"ש סי' קפ"ב. דלמ"ד בהמ"ז טעונה כוס אם אין לו כוס ומצפה שיהיה לו כוס דעת הטור דצריך לעבור זמן אכילה עד שיגיע לו כוס ואייתי ראי' מסי' רצ"ו גבי הבדלה דהדין כן. ואע"ג שמ"א בסי' קפ"ב חולק על הטור. היינו דוקא כוס בהמ"ז ומטעם שכ' מ"א שם. דאינו דומה להבדלה דבכוס בהמ"ז כשישב לאכול עדיין לא חל עליו חיוב דכוס בהמ"ז עד אחר אכילה. משא"כ בהבדלה דעכשיו חל עליו חיוב הבדלה. משא"כ הכא דחיוב הנטילה חל עליו מיד ודומה להבדלה. וא"כ מודה מ"א:

מחצי היום ער"ס רפ"ח. דעד חצי היום מן הסתם אין עליו שם תענית. אבל אחר חצות דאכילה אז הוי כזורק אבן לחמת. יש עליו שם תענית ואסור: