מחצית השקל על אורח חיים תרמח:יג

(ס"ק יג) שכלם מצ"א. משמע דאם נתפשט כו' ניהו דפשטות לשון הפוסקים משמע דבין במקום א' ובין בב וג' מקומות. בעי' רוב שטח האתרוג ולא סגי ברוב היקף ולזה חידש מ"א מסברא ומדויק לשון הש"ע שהוא לשון הראב"ד שכתב שכלם מצ"א דמשמע דסגי ברוב היקף ונלע"ד דוקא בב' או ג' מקומות דחמיר. בזה כתב מ"א דסגי ברוב היקף אבל לא במקום א' דקיל מיניה דהא לחד דיעה דבב' וג' מקומות אפי' מיעוטו מצ"א פסול. ובמקום א' עכ"פ לכ"ע בעינן רוב. לכן החמיר מ"א ג"כ דבשני מקומות אפי' למ"ד דבעי' רוב מ"מ סגי ברוב היקף. אבל במקום א' דקיל מודה מ"א דבעינן רוב השטח של האתרוג. וכאשר ציין מ"א דבריו על גוונא דב' וג' מקומות דאל"כ תיקשי דברי מ"א מ"ש לתרץ בסעיף קטן ט"ו שכתב וז"ל וי"ל דהתם מיירי שאינו כו' רק של הקיפו כו' עכ"ל. ואי ס"ד דגם במקום א' סגי ברוב היקף א"כ גם בסעיף ט' ובסעיף י"א מיירי ברוב היקף א"כ לא תי' מ"א כלום. אע"כ במקום א' מודה מ"א דבעינן רוב שטח וא"ש וכ"מ לשון הרא"ש והא דכתב הרא"ש על דברי הראב"ד שהוא דעה א' שבסעיף ט' דבעינן שיתפשט הנימור ברובו וז"ל הרא"ש גבול ושיעור טוב הוא דלא מסתבר למימר שאם הי' באתרוג ב' וג' טיפין של נימור כל דהיא זה בצד זה שיפסל בכך. אבל אין הלשון מורה על פירושו דמשמע דב' וג' מקומות דומיא דמקום א' מה מקום א' במעוטו (ר"ל על מאי דקתני במתני' עלתה חזזית על רובו פסול. אבל על מיעוטו כשר. ועז"א הש"ס הא דעל מיעוטו כשר דוקא במקום א' אבל בשנים וג' מקומות פסול) אף בשני מקומות במיעוטו אם לא שנאמר דבהכי דמי ליה שהחברבורות בב' וג' מקומות הן מיעוט האתרוג כמו במקום א' אבל פיזור הנימור הוא ברוב האתרוג עכ"ל. הרא"ש. וא"א לדברי הנ"ל מאי קשיא להרא"ש הא שפיר הוי ב' וג' מקומות עם מקום א' דומין. דהא במקום א' במעוטו כשר אפי' הוא רוב היקף ודומיא דהכא במיעוטו והוא רוב היקף בב' וג' מקומות פסול. וז"א קושיא דבמקום א אפילו היא רוב היקף נקרא מיעוט וכשר מ"מ האי מיעוט דגבי מקום א' וודאי הוא כולל בין אם הוא רוב היקף ובין אינו רוב היקף ומיעוט ממש. ועלה קאי דבב' וג' מקומות פסול משמע אפי' ליכא רוב היקף רק מיעוט ממש. לכן הוצרך הרא"ש לתירוצו: