מחצית השקל על אורח חיים תרלט:ו

(ס"ק ו) ואפי' קבע כו' ממ"ש הרא"ש על דברי מהר"ם מרו"ב שהיה נזהר מלאכול פירות חוץ לסכה. כי היה סובר להחמיר כהאי לישנא ביומא דף ע"ט דפירי בעי סכה. ועז"כ הרא"ש ומיהו נראה דמוכח התם ביומא כו':

והכי קי"ל ר"ל כמ"ד דפירי לא בעי סכה. דאל"כ הוי שוה לפת. ר"ל דאם קבע שכתב הרא"ש ר"ל שאכל שיעור קביעות דהיינו יותר מכביצה אפי' לא קבע עליו. וא"כ הוי פרי למ"ד פירי בעי סכה שוה לפת. וא"כ מאי הוצרך הרא"ש להביא ראיה לזה ממס' יומא דאפילו למ"ד פירי בעי סכה בעי' קבע. דהיינו שיאכל יותר מכביצ'. פשיט' וכי למ"ד פירי בעי סכה יהיה פירי עדיפי וחמירי מפת:

מדאמרי' ביומא כו' אציע בקוצר דברי הש"ס שם המצטרך לס"ק זה. דמסיק שם דשיעור אכילה להתחייב עליה ביום הכפורים הוא כותבת שלם עם הגרעין. ואמרו שם דהוא יותר מביצה ופריך מדתני אוכלים אכילת עראי חוץ לסכה. ומעשה שהביאו לר"י בן זכאי לטעום את התבשיל ולר"ג שתי כותבות. ואמרו העלום לסכה לא מפני שהלכ' כן. אלא שרצו להחמיר על עצמם. וס"ד דמה"ט אין בו אלא משום חומרא. דהיה פחות מכשיעור. והא שיעור אכילת קבע לחייב בסוכה הוא מעט יותר מביצה. וא"כ ר"ג שאכל שני כותבות בלי גרעין. ואמר מה שאכלן בסכה הוא מצד חומרא ע"כ הוא פחות מיותר מביצה:

וא"כ איך אפשר דכותבת אחד עם הגרעין יהיה יותר מביצה. ומשני רבא הא דאמר שני כותבות מצד הדין פטורים מן הסכה. אין הטעם משום דחסר מן השיעור. אלא משום דהוי פירי ופירי לא בעי סכה. ופריך מדתניא אמר רבי כשהיינו לומדים תורה אצל ר"א ב"ש הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום אכילת עראי חוץ לסכה. ודייק הש"ס אכילת עראי אין אכילת קבע לא אלמא פרי בעי סכה ומשני ע"ש. ואחר זה מסיק לימא מסייע ליה דפירי לא בעי סכה. דתנן ר"א אומר י"ד סעודות חייב לאכול בסכה ומי שלא אכל בי"ט ראשון ישלים בי"ט אחרון דהיינו בשמיני. ותני בברייתא אם השלים במיני תרגימ' יצא משום דבעינן שישלים בדבר שצריך לאכול בסכה ס"ל דמיני תרגימ' בעי סכה. ואי ס"ד דפירי בעי סכה הל"ל רבות' דמשלים אפי' בפירי. ודחי לה ע' שם. ומעתה אבא לבאר דברי מ"א מ"ש מ"א ולמד כן מדאמרי' אכילת עראי אין כו' ר"ל מדקתני ואכלנום אכילת עראי משמע שאכלום דרך עראי ולא דרך קבע. דאי ס"ד דהפי' שאכלו שיעור אכילת עראי דהיינו פחות כביצה ה"ל למימר אכלנו מהם אכילת עראי. ועל זה דייק הש"ס אכילת עראי אין אכילת קבע לא. ע"כ הכוונה דוקא דרך עראי אין אבל דרך קבע לא. הרי דאפי' א"א פירי בעי סכה. אינו חייב בסכה אלא אם כן יאכלם דרך קבע. דהא השתא לפי האי דיוקא בעי למידק דפירי בעי סכה:

ודלמא ר"ג אכלן דרך עראי ר"ל ניהו דהמקשן לא אסיק אדעתי' דפירי לא בעי סכה אלא הוי ס"ד דגם פירי בעי סכה. ע"כ דוקא אי קבע עלייהו וכדמוכח מדברי המקשן שאח"ז מדברי רבי וכנ"ל. א"כ דלמא ר"ג אכלן דרך עראי דלכ"ע לא בעי סכה וא"ש מ"ש לא מפני שהלכה כן כו':

דומי' דטעימת תבשיל. בא ליישב איך א"ל הטעם שאינו מן הדין הואיל ואכלן דרך עראי. הא לא הוזכר מזה כלום במשנה. והא המשנה רצה להביא ראיה דאם רצה להחמיר אפילו באכילת עראי רשאי. ואייתי עובד' דריב"ז ור"ג. א"כ העיקר חסר דהיינו דר"ג אכלן דרך עראי בשלמא א"א כס"ד דמקשן דב' כותבות בלי גרעין הם פחות מיותר מכביצה ובציר לה שעור' שפיר הוזכר דהא קתני שתי כותבות. וכן לתי' רבא דפירי לא בעי סכה. ג"כ מבואר כן במשנה. אבל א"א הטע' משום דאכלן דרך עראי. ה"ל למשנה לפרש כן דהא הוא עיקר הראי' והטעם לזה כתב מ"א דומי' דטעימת תבשיל לריב"ז דהיא דרך עראי. א"כ א"צ המשנ' לפרש דאכלן דרך עראי. כיון דהני תרי עובדי דריב"ז ור"ג בהדדי מתניין בסתמא דומין זה לזה ובשניהם הי' אוכלים דרך עראי:

ואפי' אכל הרב' וקבע עלייהו וכ"מ בגמרא. אין כוונת מ"א מדקתני ואכלנום אכילת עראי כו' אלמא למ"ד פירי בעי סכה צריך לקבוע עליהן וממילא למ"ד פירי לא בעי סכה אפי' אכלן דרך קבע לא בעי סוכה. ז"א דהא מ"א חולק על הרא"ש וס"ל למ"ד פירי בעי סכה היינו אפי' אכלן דרך עראי. וא"כ ע"כ מ"א לא דייק לישנ' דואכלנום אלא ר"ל מדמסייע ליה מדתני' אם השלים במיני תרגימ' יצא ולא קתני אם השלים בפירי ע"כ פירי לא בעי סכה כנ"ל. ותיקשי ולטעמיך אפ"ת פירי לא בעי סכה. אי ס"ד דבאכלן דרך קבע מודה דחייב בסכה אכתי תיקשי ליתני ישלים בפירי ויאכלם דרך קבע. וגם סתמ' דמלתא כן דהא הוא השלמת סעודה אע"כ למ"ד פירי לא בעי סכה אפי' אכל הרבה ודרך קבע מ"מ לא בעי סכה. היינו כשאכל כביצה (לאו דוקא אלא ר"ל יותר מכביצ' מעט) ואפי' אכלו דרך עראי דלא גרע מפירי למ"ד פרי לא בעי סכה וכמ"ש מ"א דלא כהרא"ש. ודע דמיני תרגימ' היינו תבשיל מחמשת מיני דגן. וכמ"ש רמ"א: