מחצית השקל על אורח חיים תרלח:ט

(ס"ק ט) כ"ש בנוי' כו' מודה הרא"ש. הוא הי"א שכתב רמ"א דאין איסור אפי' בדפנות וס"ל לרמ"א דלדידיה כ"ש נוי הדפנות. ומ"א כתב להיפך דאדרבא נוי הדפנות לכ"ע אסורים דלא הוי נוי הדפנות כי אם נוי סכך. דהסכך הוא עיקר הסכ' ועל שמו נקראים הנוים ולכן כ"ע מודים דנוי דפנות אסורים:

דמשני כו' אהא דתנן פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה. ואר"ח אבל תלאה לנאות' תחת הסכך כשרה. ואמרינן לימ' מסייע ליה סככה כהלכת' ועטר' בקרמי' ובסדינים המצויירים כו' אסורים עד מוצאי יום טוב אחרון. ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו והוי ס"ד הא דקתני ועטר' בקרמים כו' ר"ל שפרסן תחת הסכך אלמא לנאות' כשר' כדר"ח ודחי הש"ס דלמא לנאות' פסול'. וברייתא מיירי שעטרה מן הצד בקרמים כו' שתלאן בדפנות ולכן כשיר' וא"כ לרמ"א אליבי' דהרא"ש תיקשי אי מיירי שעטר' מן הצד למה אסורים אא"כ התנה. הלא נוי דפנות אין אסורי' כלל:

אין לתלות עיין בי"ד סי' ש"א ס"א. ר"ל אע"ג דבס"א מבואר שם דאהל של כלאים שרי לעשות אבל בסעיף י"א שם כתב דוילון של כלאים אסור לתלות מפני שלפעמים אדם מחמם ידיו בוילון ואיכא איסיור לבישה בשעת חימום דהוי כמו לבישה. ולכן בעינן כאן שיהיו גבוהים מתשמיש אדם דתו ל"ל שיחמם בה ידיו:

דאותן החוקקים כו' לא יפה כו' דקי"ל אין כותבים פרשה או פסוק מן התורה אלא לתינוק. כדי שילמוד התינוק מתוכו משום עת לעשות לה' כו' דאין יד כל אדם משגת לקנות ספר שלם לתינוק. ואם כן הכא מה עת לעשות שייך בזה במה שחוקק על הדלעת: