מחצית השקל על אורח חיים תרלז:ג

(ס"ק ג) וכן כולי דהא בר"ה כו' עיין בח"מ סי' קס"ב סעיף ב' שכתב וז"ל וכן מבואות המפולשות לדרך עיר אחרת ובקשו בני אותן מבואות לסותמן בני אותה העיר מעכבים עליה אפילו יש להן דרך אחרת כו' וע"כ צ"ל הא דאמר בני אותו העיר לאו דוקא ואפילו מחילת כל אנשי העי לא מהני משום דכל בני העולם יכולים למחות וכ"מ שם סעיף א' ע"ש. ועיין בח"מ סי' תי"ז סעיף א' בהג' שכתב וז"ל וי"א אע"ג דהכי דינ' מ"מ כבר נהגו לעשות ביבין ומרתפות תחת חלל ר"ה כו' וכולן מוחלין על כך מאחר שכן נהגו:

ועוד שר"ה הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנים רשות אזלינן בתריה ולפי ענין המנהג עכ"ל וע"ש בסמ"ע. וטעם השני שכתב רמ"א שם לענ"ד שייך גם לסכה:

ואת"ל דכל ישראל מוחלים משום דניח' לאינש למיעבד מצו' בממוניה בדבר שאין לו חסרון כיס גמור כדהכא. ועוד י"ל כמ"ש סמ"ע סימן תי"ז סעיף קטן ג'. וז"ל וכולן מוחלים על כך שהיום או מחר יצטרך גם הוא או בניו לעשות כן עכ"ל:

דוקא מישראל. אהא דאמר רב הונא שם לסוחרי לולב וכל הדברים הצריכים לו. כי קניתו הדסים מן הגוים במחובר יקצצן הגוי דסתם גוים גוזלי קרקעות הן. ושמא אות' קרקע גזול' היא וקרקע אינה נגזלת. ואין קונים ההדסים כ"א בשעת קציצ' דנעשו תלושים ונגזלים. לכן יקצץ הגוי ויהי' ייאוש ביד גוי ואחר כך שינוי רשות בידכם. ופירש"י סתם גוים גוזלי קרקעות הן גוזלי קרקע מישראל ושמא אות' קרקע מישראל הוי עכ"ל מלשון זה לכאור' משמע דאי גזלי מגוי מותר. וא"כ הי' מתיישב המנהג שעושים סכה בר"ה דהא ישראלים מוחלים ובגוים לא איכפת לן אפילו לא מחלי:

ואע"ג דקי"ל כו' בזה אתי לדחויי תי' זה. ובאמת לשון מ"א קצת מגומגם פה. והכוונ' דאין מרש"י ראי' להמנהג. דהא קי"ל גזל גוי אסור אלא דכוונת רש"י דבגוי ליכא משום מצו' הבא' בעביר'. וה"ט י"ל דרש"י לטעמי' דס"ל פ"ד דסנהדרין דגזל גוי אינו אסור אלא מדרבנן [וכמ"ש ש"ך בח"מ סי' שנ"ט ס"ק ב'] משום חילול השם. (ועיין באה"ע סי' כ"ח בב"ש ס"ק ה) קליש אסוריה ולא מיקרי מצו' הב"ע. ולפ"ז דבגוי ליכא משום מצו' הב"ע הוצרך לומר דגזלי מישראל כדי ליישב דברי רב הונא לכל שני הפירושים שכ' רש"י שם אהא דאמר ר"ה דליהוי יאוש ביד גוי ושינוי רשות בידכם וז"ל רש"י וקסבר יאוש גריד' לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני. ואי נמי קני מצו' הבא' בעביר' הוי עכ"ל ורצ' רש"י ליישב אפי' נאמר דרב הונא ס"ל ייאוש גרידא קני ואין האיסור כ"א משום מצו' הב"ע. וכיון דבגוי ליכא משום מהב"ע כנ"ל הוצרך לומר דגזלי מישראל וזה יספיק ליישב דברי רש"י אבל לא נתיישב מנהג העולם בזה דלדידן מלבד דדעת הרמב"ם גזל גוי אסור מן התור' וא"כ לדידיה גם בגוי יש משום מצו' הב"ע אלא אפ"ת דסמכו על דעת רש"י הנ"ל וליכא משום מהב"ע. מ"מ איכ' איסור גזל. וגם קי"ל ייאוש גרידא לא קני. וגם בלא"ה אע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ לכתחל' אסור כמ"ש רמ"א בהג'. כיון דלא קניא. היינו משום דקרקע אינה נגזלת. ולכן לא הוי מצו' הב"ע כיון דלא נגמר' העביר':

כמ"ש ר"ס תרמ"ט דאם קנה לולב גזול או שאר ג' מינים בלי סיוע המצו' לא מיקרי מצו' הב"ע. ומ"מ לא יברך עליו דאין זה מברך אלא מנאץ. ודין ההוא נובע מדברי התוס' ריש פ"ג דסכה ובמקומות אחרים שהביא פה מ"א שכתב כאן היכי דקני דבר בלי סיוע המצו' ל"מ מצו' הב"ע. א"כ תיקשי הא דאמרי' במס' ב"ק גזל סאה חטין וטחנ' ואפא' אע"ג דשינוי קונה וקנאו בשינוי מעש' קודם הפרשת חלה אפ"ה אי מברך על הפרש' חלתה אין זה מברך אלא מנאץ. ואמאי הא כה"ג לא הוי מצו' הב"ע. ותי' לחד תירוצ' וז"ל שאני ברכ' דאיכ' נמי הזכר' לשם שמים עכ"ל: