מחצית השקל על אורח חיים תרלא:ח

(ס"ק ח) כתב מ"א ויש כו' זו היא דעת הרמב"ם כו' ולעמוד על כוונת מ"א צריך להציע דברי הש"ס ומפרשים בקצרה כפי האפשרי תנן דף י"ד מסככי' בנסרי' דברי ר' יהודה ור"מ אוסר אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ד' טפחי' דר"מ אית ליה גזרת תקרה פי' רש"י הואיל ורוב תקרות עשויים מנסרי' רחבי' ד"ט גזר ר"מ אי מכשיר בזה אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורת הבית אבל אם אין בהם ד"ט ד"ה כשרה:

ושמואל אמר כשאין בהם ד' טפחי' אבל אם יש בהן יותר מג' טפחים מחלוקת דר"מ אוסר כיון שיצא מתורת לבוד גזרינן אטו תקרה ור"י מכשיר אבל יש בהן ד' טפחים מודה ר"י דפסול דהוי שיעור מקום ובפחות מג' טפחים מודה ר"מ דלא גזרינן דקנים בעלמא נינהו ופסקו רוב הפוסקים כר"י אליביה דשמואל דעד ד' טפחים כשר ובד' טפחים פסול ובדף ט"ו תנן תקרה שאין עליה מעזיבה ר"י אומר בש"א מפקפק (דהיינו שיפקפק כל נסר ונסר להסיר מן המסמורי' ונוטל א' מבינתיים ובה"א מפקפק או נוטל א' מבינתיים רמ"א נוטל א' מבינתים ואינו מפקפק ופריך הש"ס בשלמא ב"ה טעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי לכן בחד סגי או מפקפק או נוטל א' מבינתים אלא ב"ש מ"ט אי משום תעשה ולמ"ה בחד סגי אי משום גזרת תקרה בנוטל א' מבינתים סגי ומשני לעול' טעמייהו משום גזרת תקרה. וה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל א' מבינתים אין אי לא לא. ור"מ ס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה וכ"ע ס"ל דבעי' דוקא שיטול א' מבינתיים ולא מהני פקפוק ופריך א"כ פליגי ר"מ ור"י אליביה דב"ה אי גזרינן גזרת תקדה והא איפלגי בזה חדא זימנא במתני' דף י"ד אי מסככי' בנסרי' כנ"ל ומשני ההיא מתני' דתקרה כו' הם דברי ר"י לר"מ דא"ל בהאי דנסרים גזרת תקרה הם דברי ב"ש. אבל ב"ה ל"ל גזרת תקרה. והשיבו ר"מ לא נחלקו ב"ש וב"ה בזה וכ"ע אית להו גזרת תקרה ופריך הניחא לרב דאמר דר"מ ור"י פליגי במתני' דמסככי' בנסרי' שיש בהן ד"ט ואפ"ה לר"י ל"ל גזרת תקרה א"ש דאליביה דר"י פליגי ב"ש וב"ה ביש בהן ד"ט (ופירש"י סתם תקרה הנסרים בני ד"ט נינהו) דלב"ה דל"ל גזרת תקרה לכן די אפי' במפקפק להוציא מאיסור תעשה ולמ"ה אלא לשמואל דס"ל ביש בהן ד"ט מודה ר"י דיש בהן גזרת תקרה. תקשי מתני' דתקרה שאין עליה מעזיבה למה סגי לב"ה בפקפוק ומשני בבטולי תקרה פליגו ב"ש וב"ה. ופירש"י לשמואל לעולם מיירי פלוגתא דב"ש וב"ה ביש בהן ד"ט. ולכ"ע אם בא לסכך בנסרים רחבים ד"ט אסור משום גזרת תקרה. אלא בזה שכבר היתה תקרה והוא צריך לפקפק הרי יודע שאסור לישב תחת תקרת בית ובכה"ג ס"ל לב"ה דלא שייך גזרת תקרה ולכן סגי בפקפוק זו היא שיטת רש"י והיא דעה א' שהובא בש"ע דאפי' רחבים ד"ט די בפקפוק אי נוטל א' מבינתים ולזה הסכימו הרא"ש והטור:

והיש מי שכתב שהובא בש"ע הוא דעת הרמב"ם אבל כבר תמהו עליו הראשונים ותי' הב"ח דהוי קשה לרמב"ם קושית רש"י שם במשנה איך סגי בנוטל א' מבינתים. כיון דכל נסר רחב ד"ט והוא סכך פסול והא קי"ל סכך פסול פוסל באמצע אם יש רחב ד"ט. ולכן מוקי לה הרמב"ם דע"כ מיירי בנסרים שאין בהם ד"ט ומאי דאמר הש"ס בבטולי תקרה קמיפלגי פי' דהאי תקרה אית ביה שני פסולי' אחד משום תעשה ולמ"ה דהא נעשה לשם תקרת בית. גם איכא משום גזרת תקרה וס"ל לב"ש דאינה יוצאה מתורת פסול אא"כ עשה מעשה רבה דהיינו נוטל אחד מבינתיים ולכן עי"ז גם הנסרים הנשארים כשרים דהא ליכא בכ"א רוחב ד"ט וב"ה ס"ל דבחד סגי היינו אפי' מפקפק דיו וכ"כ הרמב"ן במלחמות לרעת הרי"ף וסיים הב"ח וז"ל וש"מ דבנוטל א' מבינתים לא מכשר לה אלא כשאין בהן ד"ט כו' עכ"ל משמע מזה דאי מפקפק אפי' אינו נוטל א' מבינתים לדידן דקי"ל כב"ה מורה הרמב"ם דאפי' רחבי' ד"ט כשרים ודעת מ"א הוא להיפך וז"ל הרמב"ם פ"ה מהלכות סכה דין ח' תקרה שאין עליה מעזיבה כו' לפיכך אם פקפק הנסרים כו' הרי זה כשרה ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר ד' טפחים וכן אם נטל א' מבינתים והניח במקומה סכך כשר לשם סכה ה"ז כשרה עכ"ל הרי דלאחר שכתב תיקון הפקפוק התנה שלא יהי' הנסר רחב ד"ט דלא כב"ח גם בנוטל אחד מבינתים משמע דאפי' רוחב ד"ט כשרה מדכתב הרמב"ם התנאי שלא יהי' הנסר רחב ד"ט אחר שכתב תיקון הפקפוק ולא כתב לבסוף אחר שכתב גם תיקון נוטל א"מ והוי קאי התנאי על שני התקונים אע"פ דבנוטל א' מבינתים מודה הרמב"ם דאפי' רחב ד"ט כשרה וזו היא ג"כ דלא כב"ח. ולכן דעת מ"א דהרמב"ם לא התנה שלא יהיו רחבי' ד"ט אלא בתיקון פקפוק. אבל בתיקון דנוטל א"מ. אפי' רחבי' ד"ט כשרים וטעמו וראייתו של רמב"ם ממסקנ' הש"ס בבטולי תקרה קמפלגי היינו שהי' תקרה ישינה דאיכא תרתי פסולי. א' תעשה ולמ"ה. ב' גזרת תקרה וס"ל לב"ש דוקא בנוטל א"מ מהני. ולא בפקפוק. וטעמייהו דב"ש ל"ל משום דס"ל דלבטל פסול דתעשה ולמ"ה בעינן דוקא מעשה רבה דהיינו נוטל א"מ זה ליתא וכמ"ש מ"א סס"ק זה. דהא לעיל פריך בפשיטו' לב"ש אי משום תעשה ולמ"ה בחד סגי משמע בין בנוטל א"מ ובין בפקפק סגי הרי פשוט להש"ס אפי' לב"ש לבטל תעשה ולמ"ה אפי' פקפק מהני ואי משום גזרת תקרה דמשמע מדברי המקשן דבעי' דוקא נוטל א"מ דהא מקשה ואי משום גזרת תקרה בנוטל א"מ סגי. מכל מקום קשה לרמב"ם כיון דמפקפק הרי ידע דאסור לישב תחת תקרה. דהא הוצרך לפקפק וליכא גביה גזירת תקרה וכמ"ש רש"י אע"כ טעמייהו דב"ש משום הרואים שלא ידעו שהוצרך לפקפק ולגבייהו איכא גזרת תקרה ומיירי בנסרים שאין בהם ד"ט וב"ש לשיטתיה וב"ה לשיטתיה דלב"ה באין רחבים ד"ט לר"י מותר לסכך בהן לכתחלה אם כן ל"ל משום הרואים דהרואים יתלו שעשה בהיתר דהיינו שהניחן לכתחלה לשם סכך דמותר כשאין רחבים ד' טפחים. לכן די בתיקון הפקפוק אבל ב"ש לשיטתייהו דס"ל אפי' באין רחבים ד"ט איכא גזרת תקרה ואין מסככים בהן דהלא הקשה ר"י לר"מ דא"ל גזרת תקר' אפי' ברחבים ג"ט האי סברא דב"ש היא ולכן לב"ש לא סגי בפקפק משום הרואים דלא ידעו שהוצרך לפקפק וגם אם יתלו שהניחן לכתחלה לשם סכך מה בכך הא ב"ש ס"ל דגם בזה איכא גזרת תקרה (ואע"ג דהוי כעין גזרה לגזרה מ"מ מי הגיד דהרואה יתלה בודאי שהניחן לשם סכך ולכן גזרו כה"ג) וא"כ ברחבים ד"ט גם לב"ה אסור משום גזרת תקרה. ולא מהני פקפק משום הרואים דל"ל דהרואים יתלו שהניחן לשם סכך מה בכך הא אין מסככים ביש בהן ד"ט לשמואל וא"כ בנוטל א"מ מודה הרמב"ם דאפי' רחבים ד"ט כשרים דהא כה"ג ליכא משום הרואים דהא יראו שהיה צריך ליתן סכך כשר בינתים כ"ה כוונת מ"א ועתה בע"ה אפרש דבריו על הסדר. מ"ש מ"א ומשמע בהריא כו' כבר הבאתי לעיל לשון הרמב"ם דמוכח כדברי מ"א:

ומ"ש מ"א וכ"מ בגמרא כו' משמע כו' אלא משום תעשה ולא מ"ה במפקפק נמי סגי ולכאורה דבריו תמוהים פשיטא ומי חולק ע"ז וכ"ע ס"ל דבמפקפק גרידא אזיל פסול דתעשה ולמ"ה ולהנ"ל א"ש דהביא ראיה דע"כ טעמייהו דב"ש משום הרואים דלגבי דידיה למה לא מהני הפקפוק להוציא מגזרת תקרה דהא יודע בפסול תקרה דהא הוצרך לפקפק וכמ"ש רש"י וכ"ת דב"ש בעי דוקא נוטל א"מ להוציא מפסול תעשה ולמ"ה וס"ל דבעינן מעשה רבה ולזה כתב דמוכח מדברי המקשן דפשיטא ליה דלהוציא מפסול תעשה ולמ"ה אפי' לב"ש פקפק מהני וכנ"ל א"ו הטעם משום גזרת תקרה ומשום הרואי' וב"ש לטעמיהו דס"ל אפילו באין דחבי' ד"ט איכא גזרת תקרה...................... לכן אפי' יתלה הרואה שהניחו לשם סכך מ"מ פסול כנ"ל וא"ש. וראיתי בס' חמד משה שהקשה על מ"ש מ"א אבל כשנוטל כו' דהרואה יראה כו' ולא יבא לישב תחת תקרת הבית כו' דהא אכתי א"ל דהרואה לא ידע שנטל א' מבינתים ויסבור שתחלה סיכך כך הניח נסר רחב ד"ט וסכך כשר בצדו שיעור ד"ט כו' ויסבור שמותר לסכך בענין זה ובאמת אסור כה"ג כדאיתא דף ח"י ע"א דהא שיעור סכך פסול הוא ד' טפחי'. ולענ"ד רמ"א דייק בלישניה וכ' ויבא לישב תחת תקרת בית וה"ל לקצר ולומר דאיכא גזרת תקרה האם הוצרך לפרש מהו גזרת תקרה אע"כ כה"ג גזרינן שישב תחת תקרת בית. אבל לא גזרינן שגם הוא יסכך כזה לכתחלה דזה הוי גזרה לגזרה דאפי' יסכך כן כשר מן התורה דמן התורה מותר לסכך אפי' ברחבים ד"ט אלא משום גזרת תקרה אבל תחת תקרת הבית אסור מן התורה ושפיר גזרינן אבל לגזור שמא יסכך כן הוי גזרה לגזרה ואין זה דומה למפקפק דלא הוי גזרה לגזרה כמ"ש לעיל ודע דמ"ש הב"ח דהוקשה להרמב"ם דאם רחבים ד' טפחים מאי מהני כשנוטל א"מ הא סכך פסול באמצע פוסל בד"ט ולהחולקים צ"ל כמ"ש הב"ח להרא"ש וטור דע"י שנוטל א"מ. גם הנסרים הנשארים הוכשרו ע' שם: