מחצית השקל על אורח חיים תרל:ד

(ס"ק ד) בד"א כו' דברי הרב"י צ"ע. דז"ל הר"ן. דדין זה שכתוב בש"ע למד הרב"י מדברי הר"ן:

סיכך ע"ג מבוי שי"ל לחי הוא דין המוזכר בסעיף ז':

וסיכך כלפי חוץ. ר"ל אותה חצי מבוי שלצד הלחי א"כ הסכך מרוחק מדופן האמצעי חצי מבוי:

ומוכח בגמ כו' מדאמרינן התם דף ז' שדין זה בסיכך ע"ג מבוי שי"ל לחי בשבת כשרה:

אע"ג דבסכ' דעלמא בעי' טפח שוחק. וכאן סגי בלתי. והטעם מיגו דמהני לענין שבת כמ"ש סעיף ז'. וה"ל למימר דאלו סכה דעלמא בעי פס ד' דהא מיירי לפי מ"ש הר"ן שסיכך לצד הלחי וליכא שני דפנות דעריבן:

או שהעושה סכה כה"ג כיון כו'. וכונתו כמ"ש התוס'. אין זה ענין לדינו של הרב"י אלא אגב אורחא מפורש כל דברי הר"ן דהוי קשיא לי' להר"ן קושית התו' דממ"נ באיזה מבוי מיירי. אי י"ל ג' מחיצות ולחי. למה צריך לענין סכה להתיר משום מיגו דמהני לענין שבת. ת"ל הא י"ל ג' מחיצות שלמות. ואי מיירי דאין לה רק שני מחיצות. א"כ אפי' לענין שבת לא מהני הלחי להתיר הטלטול מדרבנן (וע"ש במהרש"א) ולכן תי' דמיירי באינו מפולש דהיינו שי"ל ג' מחיצות. אלא שסיכך לצד הלחי. והרב"י הבין כו' דאף זה כו ר"ל גם בעושה סכתו כמבוי באמצע החצר רחוק מדופן החצר די לו בטפח וכמ"ש בש"ע וכוונות הר"ן דסיכך ע"ג מבוי שי"ל לחי וסיכך לצד הלחי סגי בטפח שוחק. דיש לו דין העושה סכה כמבוי באמצע החצר וע"ז הקש' מ"א דא"כ תלה תני' בדלא תניא דהא דין סיכך ע"ג מבוי כו' דסגי בטפח תניא דמוכרח בגמ' כנ"ל. והעושה סכה כמבוי באמצע החצר דדי לו בטפח לא תניא אלא הר"ן מסברא אמרי' לדעת הרב"י ואיך מביא ראי' לסיכך ע"ג. מבוי מסלה באמצע החצר:

אבל כונתו כו' דאדרבא כוונת הר"ן להיפך דסיכך ע"ג מבוי עדיף מסכ' כמבוי באמצע החצר. ובסכה כמבוי באמצע החצר. מודה הר"ן דבעי פס ד' כיון דאין הדפנות שמן הצדדים נמשכים עד דופן האמצעי:

ומ"ש הר"ן כיון שאינה מפולשת כו' כמו העושה כו' באמצע החצר ר"ל שסיכך ע"ג מבוי אינה מפולשת לגמרי ואינו כמו העושה הסכ' כו' באמצע החצר:

דאטו בגמ' כו' זה ראי' אחרת דא"א לדברי הרב"י א"כ ע"כ הא דבעי' פס ד' לא משכחת לה אלא בעוש' סכתו כמבוי ע"פ השדה:

דליכא דופן אמצעי נגדה. אבל בעיר בכ"מ שעושה אותה הרי יש דופן כנגדה אף כי היא רחוקה מה בכך. וזה דוחק לאוקמי דוקא כה"ג:

דהתם ליכא שני דפנות דעריבן. אבל הכא סגי בטפח שוחק כצ"ל:

וע' בתו' ורש"י דף י"ח דאמרי' התם סיכך ע"ג אכסדר' שאין לה פצימין (ופרושו מבואר בסעיף ח') אביי אמר כשר' דאמרי' פי תקר' יורד וסותם. ורבא אמר פסול' דלא אמרי' פ"ת יורד וסותם:

וא"ל רבא לאביי אלה מעתה נפחת' דופן האמצעי הכי נמי. ופירש"י שעש' סכתו באמצע החצר וסיכך בנסרים עבים ונפחת דופן האמצעי יהי' כשר דנימא פי תקר' של הנסרים יורד וסותם. וא"ל אביי בהאי מודינא לך דהוי כמבוי מפולש. ופירש"י דכה"ג דרבים בוקעים והולכים בין ב' הדפנות שנשארו ועושים אותן קפנדריא מבטלים הפי תקרה. משא"כ בסיכך ע"ג אכסדרא דלא ניחא תשמישתי' כ"ה להיות רבים בוקעים ולעשותו קפנדריא אמרינן פ"ת יורד וסותם וכ' התו' דסברא זו משונ' הוא. וא"כ לרש"י כמו דאמרי' בעושה סכתו באמצע החצר דבקיעת קפנדריא של רבים מבטלים הפי תקרה. ה"ה די"ל דבקיעת רבים שעושים קפנדריא מבטלים דופן האמצעי של החצר שכננד הסכה מבלי להצטרף לסכ'. ואף שהתו' חולקים וס"ל דאין לחלק בין סיכך ע"ג אכסדר' לעושה סכה באמצע החצר ונפחת הדופן. מ"מ שלא לצרף דופן האמצעי של החצר דגרע מפי תקר' י"ל דמודים התוס' דרבים מבטלים ולא תצטרף: