מחצית השקל על אורח חיים תרל:א

מ"א פסקא המתחלת אמרי' בסכ' כו' וכתב התוס' ס"ל דאמרינן ב' כהלכתן. ר"ל דאותו פס ד' מוקי תמור' דופן א' מהני שני דפנות דבעי' כהלכתן והיינו דליכא רק דופן א' שלם דלא כהר"ן שמביא אח"ז:

וכתב מהרש"א דהיינו לר"י בר"י כו' רצה ליישב הברייתא שהביא התו' שם דתניא בסכה דף ז' דופן סכה כדופן שבת. ובלבד שלא יהי' בין קנה לחברו ג' טפחים:

ור"ל דמותר לעשות כל מחיצות הסכה ע"י קנים ושלא יהי' בין קנה לחברו ג' טפחים. דמחיצ' של שתי לחוד מהני ועז"כ מהרש"א והיינו לר"י בר"י. דשם בערובין דף ט"ז ע"ב פליגי ר' יודא ור"י בר"י. ביחיד או שיירא דהיינו ג' בני אדם ששבתו בבקעה והקיפו מחיצות לטלטל ע"י ועשו המחיצות ע"י קנים שאין בין אחד לחברו ג' טפחים דהיינו שתי. או ע"י חבלים לרחבו ואין בין חבל לחברו ג' טפחים דהיינו ערב. ס"ל לר' יודא בין לאדם א' ובין לשנים לא הותר לטלטל ע"י מחיצות גרועות הללו כ"א סאתים ר"ל שלא יהי' ההיקף מחזיק יותר מבית סאתים. אבל אם היו ג' בני אדם שאז נקראים שיירא הותר להם להקיף ע"י מחיצות גרועות הנ"ל כל צורכן:

ור"י בר"י ס"ל דאפי' לשיירא לא הותר כל צורכן כ"א סאתים לכ"א דהיינו בצירוף שש סאה:

ופסק שם רב נחמן כר' יודא. וס"ל להתוס' דסכה יש לה דין שיירא דמה שהותר בשיירא כדי צורכן אפי' יותר מסאתים לכ"א. כ"כ יש להתיר בסכ' משום מצות סכה. אם כן לר' יודא דס"ל וקי"ל כוותי' דמתירים לשייר' מחיצות גרועות דהיינו של שתי או של ערב כל צורכן ה"ה בסכ' אפי' ליחיד וכוותי' אתי' ברייתא דלעיל דף ז' דמתיר בסכה מחיצ' של קנה קנה והא דהצריך ר"א פס ד' ולא סגי בקנים. כקושיות התוס' דרצה ליתן תיקון גם לר"י בר"י אע"ג דלא קי"ל כוותיה. ולר"י בר"י כיון דאפי' בשיירא לא הותר כל צורכן ע"י מחיצות גרועות. ה"ה דלא הותר בסכ':

אבל מחיצ' של ערב כו' ר"ל ובא ליישב מ"ש התו' שם לפני זה ד"ה מ"ד כו' אהא דאמר ר"ח מחצלת ד' ומשהו מותרת בסכ' משום דופן. והיכי עביד תלה לה באמצע פחות מג' טפחים למט' סמוך לקרקע ופחות מג' למעל' סמוך לסכך והיינו דין המוזכר בסעיף ט' והקשו התו' הא סגי בשני חבלים כ"א רחב חצי טפח ומשהו ומוקי חד סמוך לסכך פחות מג' טפחים והשני סמוך לראשון פחות מג"ט. וגם סמוך לקרקע פחות מג"ט והוי מחיצ' גבוה עשר' כדאיתא בערובין ותי' התוספות וז"ל הא אמרינן התם בערובין דלא התירו אלא בשיירא עכ"ל התו' והיינו גמ' דערובין דף ט"ז הנ"ל. ולזה קשיא למהרש"א דאדרב' הא אמרינן מה דהותר בשיירא הותר גם בסכה כדאמרינן גבי קנה קנה פחות מג"ט כנ"ל. והא ל"ל דאזיל לר"י בר"י דהא כתבו התוספות דלא הותר אלא בשיירא. והא לר"י בר"י אפי' בשיירא לא הותר. וע"כ התו' אזלי לר' יודא. וע"ז כתב מהרש"א דדוקא מחיצות של שתי מהני בסכ' והיינו קנה קנה פחות מג"ט. אבל של ערב דהיינו ע"י חבלים אפי' לר"י דהותר כה"ג בשיירא מ"מ גרע משתי ולא הותר בסכה. ואייתי קצת ראי' מערובין דשתי עדיף מערב. וכן הזכירו התוס' הנ"ל ד"ה מ"ד כו' הנ"ל דס"ד לחלק בתרי לבוד בין שתי לערב:

והר"ן כתב ולא מוקי מימר' הנ"ל דרב אמי בפס ד' כמ"ש התוס' הנ"ל דהאי פת הוא משתי דפנות כהלכתן כנ"ל אלא מיירי שיש לו בלא"ה שתי מחיצות אלא שעשוי' כמבוי דבעינן עוד פס ד' וכמ"ש סעיף ג':

שיעור ראוי. ר"ל שיעור מקום חשוב דהיא ד' טפחים וצריכ' נמי צ"ה אהא דאמרינן דף ז' בסכה העשוי' כמין ג"ם דבעי' בשלישית טפח שוחק. כמ"ש סעיף ב' אמרינן דצריכא נמי צ"ה:

וצ"ה של ג' כצ"ל וכן הוגה בר"ן. דהא ע"י לבוד וטפח שוחק יש כאן ד' טפחים ולא בעי' עוד לרוחב הדופן שצ"ל ז' טפחים כי אם שלשה טפחים:

וא"כ צ"ל הא דתני' דמהני קנה כו' ר"ל הא הר"ן ס"ל אפי' לדידן דקי"ל כר' יודא דמותר בשיירא מחיצה של שתי אפ"ה לא הותר בסכה. וע"כ צ"ל דמחיצות סכה חמיר' משיירא. ותיקשי בריית' דף ז' דהתיר' בסכה קשה קנה קנה פחות מג':

וא"כ אין אנו צריכים לדחוק כו' ר"ל כמ"ש לעיל בשם מהרש"א דר"א דמצריך פס ד' אזיל אליבא דר"י בר"י דלא מהני לדידיה מחיצ' של שתי בשיירא ואנן קי"ל כר"י כנ"ל:

כיון דלא הוי מחיצה אלא בשיירא כו' ר"ל מ"ש התוס' בתירוצם וי"ל משום דאמרינן כו' כל מחיצ' שאינה של שתי כו' אם כן מחיצ' גרוע' היא ולכך לא הותר' בסכה היכי דליכא כ"א ג' דפנות:

ומ"ש התוס' שאין חילוק. ר"ל שהתוס' כ' תחלה בא"ד על קושיא אחרת שהקשו מהאי ברייתא דקנה קנה פחות מג' וז"ל ואין שייך לחלק כלל בין סכה של ג' דפנות לסכה של ארבעה עכ"ל:

היינו קודם דידעינן סברא. ר"ל קודם דאסקו אדעתייהו לחלק בין מחיצ' שלימה. ובין הנעש' ע"י לבוד ולכך הוי ס"ד כיון דמהני בד' דפנות ה"ה בג' דפנות. אבל בסוף דאייתי האי דערובין דלא הותר ע"י שתי או ערב לחוד רק בשיירא. הרי דמחיצ' ע"י לבוד גרועה ממחיצ' שלמה. שפיר יש לחלק בין ד' דפנות דמהני אפי' מחיצ' גרועה הנעש' ע"י לבוד:

אבל לא מהני היכי דליכא רק ג' דפנות. וכפי המובן פשוט מדברי מ"א משמע שבא ליישב דלפי פרושו א"צ לדוחק גדול שכ' לעיל לפי' מהרש"א לחלק בין שתי לערב. אלא דאין חילוק רק בין הנעשה ג' דפנות או ד' דפנות אולם זה ליתא דע"כ גם למ"א צ"ל אותו דוחק להתו' ד"ה מהו דתימ' כו' שהקשו על מימר' דר"ח דאמר מחצלת של ד' טפחים כו' הלא בשני חבלים שכ"א רחב חצי טפח ומשהו סגי. ותי' האמרינן בערובין דלא התירו אלא בשיירא עכ"ל כנ"ל ותיקשי קושית מהרש"א הא הברייתא התיר' בסכ' קנה קנה דלא הותר ג"כ אלא בשיירא. וע"כ צריך לחלק בין שתי לערב כנ"ל. ובדיבור זה א"א לחלק ולפרש כמ"ש מ"א בין ד' דפנות לג' דפנות חדא בשלמא בתוס' ד"ה בפחות מג' כו' שהקשו על מימרא דר"א בפס ד' דסגי בשני קנים כו' שפיר יש להעמיס בכונתם כמ"ש מ"א דהא הוזכר חילוק זה בדבריהם שכ' ואין שייך לחלק כלל בין סכה של ג' דפנות כו' אלא דתחלה קודם דידעו סבר' לא נרא' להם כלל לחלק כמ"ש מ"א אבל בתוס' ד"ה מהו דתימא כו' דאין בדבריהם זכרון כלל לחלק בין ג' או ד' דפנות איך יסתמו התוס' דבריהם א"ו צ"ל כמ"ש מהרש"א לחלק בין שתי לערב. וחילוק זה הוזכר בתו' ד"ה מ"ד על ענין אחר ע"ש. ועוד אפי' נסבל זה הדוחק. איך בתו' ד"ה מ"ד כו' פשיטא להו לחלק בין ג' לד' דפנות ושוב אח"ז בד"ה בפחות מג' כו' כתבו תחלה שאין לחלק בין ג' או ד' דפנות עד דאייתי האי דכ"מ שאינה של שתי כו'. לכן נלע"ד דלא בא מ"א בפרושו ליישב שלא נצטרך לחלק בין שתי לערב אליביה דתו'. דודאי צ"ל כן לדברי התו' ד"ה מ"ד כו' כנ"ל:

וקצת ראי' לזה מלשון מ"א שסיים וא"כ אין אנו צריכים לדחוק בדברי התו' שהם שלא אליב' דהלכת' ולא הזכיר שאין צ"ל האי דוחק גדול שבזה התחיל דבריו. אע"כ כוונות מ"א במה שכתב תחל' וזה דוחק גדול שבערב לא מהני כו' עיקר כוונתו שהדין נרא' בעיניו דוחק לפסוק כן. וע"ז אייתי דברי הר"ן דבאמת אינו מחלק בין שתי לערב. אלא בין ג' או ד' דפנות. וא"כ י"ל לדינא גם התוספ' מודים דאין חילוק בין שתי לערב ומחלקים ג"כ כמו שכתב הר"ן. והונח לנו בזה שא"צ לדוחק של מהרש"א שדברי ר"א הם שלא אליבי' דהלכתא. וכמ"ש מ"א. וא"כ למסקנת התוס' ד"ה בפחות מג' כו' דס"ל כמ"ש הר"ן כדי שלא נצטרך לו' דר"א הוא דלא כהלכתא. גם התוס' חזרו ממ"ש בד"ה מהו דתימא כו' וגם הם ס"ל דאין חילוק בין שתי לערב קושייתם דד"ה מ"ד ג"כ מיושבת בהאי חילוק דג' או ד' דפנות:

בש"ע בהג' א' וא"צ להעמידו כו' לאפוקי מדעת המחמירים בטור להעמידן דרך גדילתן. דהא קי"ל לקמן סי' תרנ"א סעיף ב' דבעינן בלולב וכן בכל המצות שיטול אותן דרך גדילתן. דכתיב בקרשי המשכן עצי שטים עומדים ומינייהו ילפי' לכל המצות. וא"כ דעת המחמירים דה"ה בדפנות בשלמא בסכך כתב הב"ח אע"ג דהסכך הוא מושכב מ"מ מיקרי דרך גדילתן. דהא גם באילן הענפים היוצאים ונטוי באילן המיסך על הארץ. וה"ה דגם בדפנות רשאי לעשות כן אפי' למחמירים. ולא הוי שלא כדרך גדילתן אלא במהפך העליון לתחתון:

אי נמי שאני סכך דכל סכך הוא שלא כדרך גדילתן וא"א בענין אחר והטור כתב על דבריהם שא"צ כיון דהדפנות כשרים מכל דבר אפי' מה שאינו גדולי קרקע ובמה שאינו גדולי קרקע לא שייך דרך גדילתן. וא"כ לא גרע מה שהוא גדולי קרקע אפי' אינו מעמידו דרך גדילתו: