מחצית השקל על אורח חיים תרכט:ט

(ס"ק ט) ע"ג כו' על כותל אבנים. ואבנים אסורים לסכך בהן דאינן צומח מ"ה כדלעיל סעיף א' בהג"ה. וגם הוי בית דירה:

ובהכי מתיישבת. ר"ל לטעם הר"ן דאיסור מעמיד אינו אלא משום גזיר' מתיישב האי דסי' תרל"א משא"כ לדעת הב"ח כמ"ש אח"ז:

נתנן על השפודים. ר"ל דאי' התם דאם סיכך בשפודין שפסולים לסכך והניח ריוח ביניהם דהיינו בין שפוד לשפוד כמלא שפוד והניח באותו אויר סכך כשר. אפ"ה פסול' אלא א"כ שיעדיף סכך כשר על השפודים. או אם השפודין מונחים שתי יניח הסכך. כשר ערב או להיפך א"כ כשהשפודין מונחים שתי ומניח הסכך ערב. או איפכא הרי דשפודין מעמידי' הסכך לבל יפול. וכיון דאיסור מעמיד משום גזר' א"ש דהתם ליכא למיגזר כיון דלא התירו כו':

וכמ"ש שם סעיף ט' בית המקור בנסרי' די אם מסיר המסמורי' לשם סכה ואפילו הנסרים רחבי' ארבע לדעה קמייתא שם כשרה וליכא כה"ג משום גזרת תקרה. כיון דהי' צריך להסיר המסמורו' יוודע לו שאין לישב תחת תקרה. וה"ה הכא וכן לדעת י"א שם והוא הרמב"ם צ"ל כן ע"ש:

שמדינא אסור. דהכל הולך אחר המעמיד והוי כאלו כל הסכך דבר המקבל טומא':

קשיא הך דשפודין ניהו דשם ליכא למיגזר הא לב"ח מדינא אסור:

דהא בס"ס תר"ל כו'. דמשם נובע דין מעמיד. דקתני במתני' דף כא ע"ב הסומך סכתו בכרעי המט' דהיינו שהמט' היא קרקע הסכה וכן דופנותי' כשרה רי"א אם אינה יכול' לעמוד בפ"ע פסול' ופליגי אמוראי בטעמ' דר"י. חד אמר מפני שאין לה קבע ופי' התוס' שאין מקרקע המט' לסכך עשרה טפחים וח"א מפני שמעמידים בדבר המקבל טומא'. דהיינו המטה. ולטעם זה אפי יש מקרקע המטה עד הסכך עשרה טפחים פסול'. ונחלקו הפוסקים אי קי"ל כהאי תירוצ' מפני שמעמידים כו' והרב"י בס"ס תר"ל כתב טעם פסול סומך סכתו ע"ג כרעי המטה מפני שאינ' גבו' י' טפחים. ובגבו' יו"ד כתב שם דכשר'. משמע דלא ס"ל כמ"ד מפני שמעמיד' בדבר המקבל טומא':

וגם בסעיף ח' כו' א"כ מוכח כו' דהא המסמורים ובלאות שמקבלים טומא' מעמידים הקנים שהסכך נסמך עליהם:

שהיא עצמ' סכך פסול ועסי' תרל"ב. ר"ל אם הי' הטעם משום מעמיד אפי' הי' רחב כ"ש הי' פסול אבל לפ"ז דהטעם שהוא עצמו סכך פסול צריך שיעור. ומבואר שיעורו של סכך פסול בסי' תרל"ב ע"ש:

וידוע שתשוב' לרמב"ן שהוא מרא דהאי דינא דיש להסתפק כו' שכ' הרב"י כו':

שרי. וכמ"ש ס"ס תר"ל. ר"ל בהא דמכשיר אם יש מן המט' עד הסכך י' טפחים כנ"ל:

וכמ"ש כאן. ר"ל. כיון דהוא מחלוקת הפוסקים לענין דבר המעמיד החמיר הרב"י לכתחל' ומיקל בדיעבד:

ומ"ש סעיף ח' שמותר כו' משמע דאפי' לכתחל' שרי. היינו כמ"ש הרב"י בס"ס תר"ל בשם כו' כצ"ל והם דברי הר"ן שהביא מ"א סימן תרכ"ח ס"ק ה' ע"ש הבאתי דבריו. והר"ן כתב שנית כאן במשנ' דהסומך סכתו בכרעי המט' כיון דיש הפסק בין המחובר ובין הסכך קונדיסין שרי וע"ש וה"ה הכא בסעיף ח' דהקנים מפסיקים בין המסמורים ובלאות ובין הסכך: