מחצית השקל על אורח חיים תרכט:ג

(ס"ק ג) פסולה שנשתנית כו' ולפ"ז אפי' כו' וה"ה לטעם הר"ן שכתב אח"ז. ולא בא אלא לאפוקי מדעת התוס' שנתנו טעם שקרוב הוא לטוותו ויקבל טומאת נגעים. לכן גם עכשיו פסלוהו הביאו הט"ז. וא"כ צמר גפן וקגבוס דאין טווי שלהם מטמא בנגעים הי' מותר. משא"כ לטעם הרמב"ם והר"ן:

המ"מ הקש' על הראב"ד שכתב ג"כ טעם הר"ן מ"ש מחצי' זכרים דג"כ ראוים ליתנן בנקבות ויקבלו טומא'. ואפ"ה כל זמן שלא נתנן כשרים:

וא"כ דקדקתא. פירש"י במסכת חולין דף נ"א ע"ב שהוא נעורות שברי גבעולין הננערים מן הפשתן כשמנפצים אותה. והדקה מן הדקה נקרא דקדקתא. ולהרמב"ם אפשר דשרי. דזה לא נשתנ' ועדיין צורת העץ עליהן. משא"כ לטעם הר"ן אסור דגם הוא ראוי למלא ממנו כר וכסת. וצ"ל שחברן ע"י מים ולשן עד שנעשו גוש אחד שיהיו ראוי לסיכוך: