מחצית השקל על אורח חיים תרכו:ו

(ס"ק ו) כשרה כו' כמ"ש סי' תרל"א דבית המקורה בנסרים כו' די בזה שיסיר המסמורים לשם סכה. וה"ה הכא במה שהסיר הרעפים מיקרי מעשה לשם סכה. גם בעצים הדקים כיון שהרעפים היו מחוברים ע"י מסמורים בעצי' הדקים והוציא אותם המסמורים:

והב"ח כ' כו' דהב"ח ס"ל דע"י הסרת הרעפים לא הוכשרו העצים הדקים כיון שקבועים ע"י מסמורים ואינו דומה לסי' תרל"א וס"ל להחמיר כדעת י"א שכ' בסעיף א' דאפי' האילן חמתה מ"מ והסכך צלתה מ"מ. מ"מ אם ענפי אילן מכונות נגד הסכך פסול לכן אין להתיר כ"א שימלא כל הסכה בסכך כשר. דאז אפי' חושבים סכך שכנגד הענפים כמאן דליתא מ"מ נשאר סכך כשר צלתה מרובה מחמתה וכמ"ש הטור. או שיכסה על גבי עצים הדקים שאז אפי' העצי' הדקים מכוונים נגד הסכך כשר מ"מ כשר. דאין הצל בא מסכך הפסול כ"א מן הכשר שלמעלה. וכמ"ש המרדכי בשם הר"פ הובא בב"י ובב"ח מבואר יותר (ולענ"ד דין זה צ"ע בגמ') ואעפ"כ כ' הב"ח בתנאי שלא יהי' ביניהם כו' דאז יושב תחת כו':

דלא אמרינן לבוד כיון שסכך כשר ביניהם. ר"ל דלא אמרי' לבוד אלא כשיש הפסק אויר אבל כשמפסיק דבר אחר לא אמרינן לבוד:

דסתם שפוד ל"ב ג' וכמ"ש שם בהגה. ר"ל דאי' שם סככה בשפודי' אם יש ריוח ביניהם כמותן והניח שם סכך כשר אפ"ה פסולה עד שיעדיף סכך כשר מעט על הפסול. וכ' רמ"א דוקא בסכה גדולה דאין סכך פסול פוסל באמצע פחות מד' טפחים אבל בסכה קטנה דפוסל באמצע סכך פסול בג' טפחים. צ"ל דכל שפוד אינו רחב ג' טפחים וכיון דאין ריוח בין שפוד לשפוד כ"א כמותן א"כ הריוח ג"כ הוא פחות מג' טפחים ולמה יוכשר נימא לבוד:

וכ"ה בגמ' דף יד ב' נסרים אין מצטרפים. ראיה זו לא הבנתי. דהתם ר' יודא קאמר לה דס"ל בנסרים שאין בהם ד' לכ"ע כשר. וביש בהם ד' טפחים אליביה דרב ס"ל דגם בכה"ג ר"י מכשיר אם ב' נסרים כה"ג מונחים זה אצל זה שכ"א לבדו כשר לכל מאן דאמר כדאי' ליה גם ב' נסרים כשרים ואין מצטרפים וכ' התוס' דל"ד דאין מצטרפים דאפי' כל הסכה רשאי לסכך בהן ומאי ראיה מזה דלא כהב"ח דקאי על הלא"טיש דהן סכך פסול לדעת הב"ח. דהא ב' סדינים שכ"א סכך פסול ס"ל לר"י באמת שם דמצטרפים גם הא שם ליכא סכך כשר בין הנסרים וכה"ג הא מודה מ"א דאמרי' לבוד. וע' ססי תרל"ב א"א לבוד להחמיר ועמ"ש מ"א ע"ד רמ"א סי' תק"ב:

ע' דף ט' ע"ב ברש"י שהכשיר ג"כ הלאט"ש אע"פ שאין ביניהם ג' טפחים:

וא"ל דהכא נמי העצים קבועים כו'. אין כוונתו בזה ליישב דעת הב"ח דמטעם זה אפילו רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים דל"ל לבוד מ"מ יש בו פסול דנחשבים כדף א' ע"י קביעת המסמורים והא הב"ח מטעם לבוד אתי עלה ולדעתו דוקא באין ביניהם ג"ט. וגם לב"ח בעי' מסמורים שעי"ז לא הוכשרו העצי' הדקי' ע"י נטילת הרעפים כמ"ש לעיל. והא דהוזכר בתשובת רשב"א שלא הי' ביניהם ג' הוא דברי השואל שלא ידע טעם האוסר אי מטעם לבוד או מטעם המסמורים. והציע כל הענין לפני הרשב"א. אבל לפי תשו' הרשב"א דהחמיר מטעם קביעת המסמורי' אפי' יש ביניהם יותר מג' טפחים יש להחמיר. אלא מ"א לדעת עצמו שקיל וטרי אם ראוי להחמיר בלאטי"ש מטעם הרשב"א ואפי' רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים:

כשנוטל א מבנתיים כו' אין מצטרפים קאי על הבית המקורה בנסרים הכשרו שיסיר כל המסמורים לשם סכה או שיטול מבין כל שני נסרים נסר א' ויתן שס סכך כשר הרי דבנוטל נסר א' מבין שני נסרים אף דהשני נסרים נשארים קבועים ע"י מסמורי' כשרה ולא אמרי' שנחשבים כדף א' ע"י המסמורים ואף דשם מיירי שיש בין נסר לחברו יותר מג' טפחים. דהא מיירי בנסרים רחבים ד' טפחים. מה בכך הא כתבתי דלטעם הרשב"א אפי' רחוקים זה מזה יותר מג' טפחים יש להחמיר. אלא דעל ראיה זו יש לפקפק דשאני התם דע"י נטילת נסר מבין שנים נקרא קצת עשיית מעשה גם בשני נסרים הנשארי' וגם הנשארים הוכשרו עי"ז דהא טעם האיסור משום גזרת תקרה שישב תחת ביתו של כל השנה כמבואר לקמן וכיון דהוצרך ליטול אחד ביניהם יוודע לו דאסור לישב תחת התקרה וכמבואר בש"ס:

וא"כ אינו דומה להכא. ובפרט אי היה מקודם בנוי בלא גג דמודה מ"א דיש להן דין סכך פסול כמ"ש ריש ס"ק זה והדין כמו בסעיף א' ואי הסכך הרבה שאפילו ינטל כל מה שכנגד הלאטי"ש ישאר כשיעור כשר לדעת מ"א מ"מ יש להחמיר לטעם הרשב"א שכל הלאטי"ש נחשבים כדף א' ונפסל כל הסכך כשר. לזה הוסיף מ"א להביא ראיה וכתב וז"ל ואפי' להרמב"ם ע"ש ר"ל דהרמב"ם חולק וס"ל דבמפקפק דהיינו שנוטל כל המסמורים איננה כשרה אא"כ אין בכל נסר ד' טפחים רוחב. והא דצריך להסיר המסמורים משום גזרת תקרה הא אין רחבן ד"ט. כ' הרב"י שם דס"ל כהר"ן כיון שהונח לכתחלה לשם תקרה. שייכ' גזרת תקרה אפי' בפחות מד' טפחים לכן צריך להסיר המסמורים. ואעפ"כ ברחבי' ד"ט ל"מ הסרת המסמירי'. דניהו דמהני לגבי עצמו שידע שהוצרך להסיר המסמורי' ועי"ז בטל גזרת תקרה. מ"מ אסור מפני הרואים שלא ידעו שהסיר' המסמורים ויחשבו שהונח כך מתחלה לשם סכך ויסברו שמותר לסכך בהן. אעפ"כ שנוטל א' מבינתים מודה הרמב"ם דאפי' הן רחבים ד"ט כשר. והא הרמב"ם חשש להרואים והם לא ידעו שנטל א' מבינתי' ויסברו שסיכך מתחלה כן ויסברו שמותר לסכך כן. והא להרשב"א כה"ג אסור דמצטרפים ע"י המסמורים ונעשים כדף א' והא לדעת הרואים לא עביד בהו מעשה. אע"כ כה"ג אין מצטרפים:

ואי לאו תולמ"הע כו' זה ראיה אחרת. דמשמע אם מניחו תחלה לשם סכה וקבעו במסמירי' דליכא משום תולמ"הע כשר אם אין רחבים ד"ט: