מחצית השקל על אורח חיים תרכו:ב

(ס"ק ב) כשרה כו' התו' והרא"ש כו' סי' תרל"א כו' והוא דתנן דף ט"ו המקרה סכתו בשפודין או בארוכות המטה (שהן דברים הפסולים לסכך בכן) אם יש ריוח ביניהם כמותן והניח שם במקום הריוח סכך כשר כשרה:

ובאמת התו' לשיטתם כו' והוא דבדף כ"ב ע"ב רמי מתני' אהדדי דתנן בפ"ק שצלתה מרובה מחמתה כשרה. משמע אבל אי חמתה וצלתה שוין פסולה. ובפ"ב תנן שחמתה מרובה מצלתה פסולה. משמע הא שוין כשרה. ומשני כאן מלמעלה כאן מלמטה. ופירש"י אם מלמעלה הסכך והאויר שוין פסולה. אבל למטה אם הצל וחמה שוין כשרה לר"ת מהכרח קושייתו פי' אם עומד למעלה ורואה שהסכך והאויר שוין כשרה. אבל אם עומד למטה ומביט למעלה ונראה לו שלמעלה הסכך והאויר שוין פסולה. לפי שהאויר שהוא דבר שאין בו ממש אין חוש הראיה תופס בו כ"כ כשמביט מלמטה למעלה. ונראה לו האויר יותר קטן ממה שהוא. משא"כ הסכך שיש בו ממש אינו מתקטן כ"כ ע"י ההבטה ממטה למעלה ולכן כשמביט ממטה למעלה אע"ג שנראה לו שהאויר וסכך שוין יוכל להיות שהאויר יותר מן הסכך ולכן פסול ומזה יצא המחלוקת דלר"ת אם עומד למעלה ורואה שהאויר והסכך שוין כשרה. ולרש"י כה"ג פסולה. והרא"ש הסכים לפירש"י ע"ש. וע"ז כתב מ"א ובאמת התו' לשטתם אזלי. ר"ל דס"ל דהיכי דהאויר וסכך שוין כשר ולכן הוכיחו שפיר מהאי דהמקרה סכתו בשפודין אי יש ריוח ביניהם כמותן כשרה. ולא אמרי דמצטרף סכך פסול. משום דהסכך גרידא הוא שיעור הכשר סכה דהא יש ריוח ביניהן כמותן. וא"כ אפי' שקלת לשפודין יהיה הכשר סכה בנותר. דהא מכסה בסכך כשר חצי הסכה אבל הרא"ש דס"ל כפירש"י דאם האויר וסכך שוין פסולה. וא"כ אי שקלת לשפודין יהי' האויר והסכך שווין דפסולה לפירש"י דהא עי"ז לפירש"י מיקרי חמתה מרובה מצלתה. ואפ"ה מכשירים ע"י שפודין אע"ג דמצטרף סכך פסול. א"כ ה"ה דבאילן הדין כן:

והא קי"ל להיפך. דהא הרא"ש גמר לה ואפשר כצ"ל:

ואפשר כשמונח למעלה גרע טפי. ר"ל מכשמונחים הכשר והפסול זה אצל זה. ר"ל כשמונח למעלה י"ל קצת סברת י"א שהובא בש"ע דסכך פסול העליון מבטל לתחתון והרא"ש יליף בהדרגה כיון דמצינו גבי שפודין דסכך כשר ופסול מונחים זה אצל זה דכשר אפי' אין בסכך כשר גרידא כשיעור א"כ בסכך פסול למעלה דגרע נחתינין דרגא וראוי עכ"פ להכשיר כשיש בסכך כשר לבד שיעור הכשר סוכה:

מכל מקום צ"ע ליישב לשון הרא"ש כו' סגי בכשר. והא לדעת הרא"ש לא. סגי בכשר לבד דהא ס"ל כפירש"י וכאן יהי' האויר וסכך שוין כנ"ל אולם צ"ב במ"ש מ"א ובאמת התוס' לשטתם אזלי. דמשמע דדברי התוס' ניחא ליה כיון דס"ל דשיעור הכשר סכה כשהאויר וסכך שוין. מכל מקום אכתי קשיא קושית התוס' שם דף ח' ע"ב ד"ה הא קמצטרף כו' שהקשו אהא דתנן התם העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה תוך הבית ופסולה. ואמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה ופריך הש"ס וכי חמתו מרובה מצלת' מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ומשני ר"פ כשחבטן ועירבן. וע"ז כתב התו' דע"כ כשהסכה צלתה מרובה מחמתה מלבד האילן ולא אמרי' דמצטרף כו' אפי' לא חבטן. ואייתי ראיה משפודין אם יש ריוח כו' כנ"ל. ולפ"ז קשיא להתו' ומאי פריך והא קמצטרף כו' דלמא מיירי שהסכה צלתה מרובה בלא האילן. עכת"ד. והנה לפי שטתם דהיכי דהאוי' וסככן שוין זו היא הכשר סכה. א"כ מוכח מהאי דשפודין היכי דיש בסכך כשר שיעור הכשר סכה. אפי' גם יש בסכך פסול לבד ג"כ הכשר סכה מכל מקום כשר. ולא אמרינן מצטרף כו' דהא שם גבי שפודין הסכך פסול שיעור הכשר סכה. דהא חצי הסכה מסוככת בשפודין דהא קתני אם יש ריוח ביניהם כמותן. וא"כ אי שקלת לכשר יהיו השפודין והאויר שוין. ואפ"ה תנן דכשרה. משום דגם בסכך כשר לבד יש שיעור הכשר סכה. א"כ מאי קשיא להתו' דהא שפיר פריך והא קמצטרף כו' דע"כ מיירי דאין בכשר שיעור הכשר סכה. דאי איכא. הכשר סכה. אפי' האילן צלתה מרובה. מ"מ יהי' כשר כדמוכח מהאי דשפודין כנ"ל. וכה"ג הקשה מהרש"א דף יו"ד תוספות ד"ה פורס ומה שתי' מהרש"א שם דהתו' ס"ל אם הסכך כשר קדים אז אפילו הסכך פסול יש בו הכשר סכה. מכל מקום כיון דגם בכשר לבד יש הכשר סכה כשר. אבל מתני' דהעושה סכתו תחת האילן דמשמע דהאילן קדים כה"ג ס"ל להתוס' אם האילן לבד יש בו הכשר סכה. אפי' גם בסכך כשר לבד יש בו הכשר סכה אפ"ה פסולה. ולכן שפיר קשיא להו מאי פריך והא קמצטרף כו' דלמא מיירי שיש בכשר לבד שיעור הכשר סכה עיין שם. תי' זה מספיק ליישב קושייתו שם. אבל מהאי דשפודין מוכח דאם יש בכשר הכשר סכה אפי' יש גם בפסול הכשר סכה ואפי' קדים הפסול אפ"ה כשרה דהא תנן המקרה סכתו בשפודין כו' אם יש ריוח כו' ולשון זה משמע דתחלה התחיל לסכך בשפודין והניח אויר ביניהם ריוח. ואחר זה מילא האויר בסכך כשר כן פירש"י שם. וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי קשיא להתו' על קושית המקשן והא קמצטרף כו' כנ"ל. ודוחק לומר דמ"א ס"ל כתי' אחר של מהרש"א דאם האילן צלתה מ"מ פסול משום סכה שתחת סכה דהלא כבר דחה מהרש"א שם תי' זה. ויותר י"ל לענ"ד דלהתו' ניחא למ"א בסברת אפשר דכשמונח למעלה גרע שכ' להרא"ש. והתוס' ס"ל גם כן דנחתינן דרגא אם הדין כשהן מונחים זה אצל זה אם יש בכשר שיעור הכשר סכה דכשר אפי' גס בפסול יש שיעור הכשר סכה. אם כן כשהסכך פסול ע"ג הכשר די שנכשיר כשיש בכשר כשיעור ואין הפסול כשיעור הכשר דוקא. אבל אם גם בפסול יש שיעור הכשר סכה לא מהני מה שיש בכשר כשיעור ואם כן שפיר קשיא להו. אלא דלהרא"ש לא ניחא ליה למ"א בסברא זו דאכתי קשיא לשון הרא"ש וכמו שסיים מ"א. אבל להתוס' א"ש הלשון. דהא לשיטתייהו אי האויר וסכך שוין הוא הכשר סכה. ולכן א"ש מה שכתב התוס' כיון דאי שקלת ליה סגי בכשר ע' שם:

דמוקי לה במעדיף. דשם על מתני' דשפודין מסיק הש"ס לימא תהוי תיובתא לר"ה בריה דר"י דאתמר פרוץ כעומד. ר"פ אמר מותר ור"ה בר"י אמר אסור. וסכך פסול דין אויר ופרוץ יש לך לענין זה. ומשני אמר ליה ר"ה ברי' דר"י בנכנס ויוצא. ופירש"י שסכך כשר נכנס ויוצא בריוח וע"כ שהאויר יותר מן השפודין. אם כן הסכך כשר הרוב. ופריך והא אפשר לצמצם. כ"ה גרסת רש"י ופי' דס"ד דהא דמשני בנכנס ויוצא פי' על כרחו נכנס ויוצא דאי אפשר לצמצם שיהיו האויר ושפודים שוין. ולזה פריך והא אפשר לצמצם. ומשני במעדיף. ר"ל לא משום דא"א לצמצם. אלא דמיירי שמעדיף ומניח סכך כשר יותר מן השפודים והתו' הקשו על פירש"י וא' מן הקושיות דא"כ צ"ל דכל השקלא וטריא דוקא לר"ה ברי' דר"י. והא אנן קי"ל כר"פ דפרוץ כעומד מותר. א"כ דוחק שיהי השקלא וטריא שלא אליבא דהלכתא. ולכך גרסו והא א"א לצמצם והקושיא היא בין לר"פ ובין לר"ה ברי' דר"י. כיון דא"א לצמצם ולמלא כל הריוח בסכך כשר. ונשאר מענו אויר. והאי אויר מצטרף עם השפודים. וא"כ לר"ה ברי' דר"י דמוקי בנכנס ויוצא שיהי' הכשר הרוב השתא יהיו שוין. ולר"פ דלא מוקי לה בנכנס ויוצא דס"ל פרוץ כעומד מותר. השתא יהי' הפרוץ מרובה ע"י צירוף האויר. וע"ז משני לכ"ע במעדיף. וא"כ מכסה כל האויר וגם יש קצת מן הכשר על הפסול עכת"ד:

והרא"ש הסכים לפי' התו'. וא"כ לפי המסקנא דהסכך כשר יותר מן המחצה דהא מונח קצת על סכך הפסול. ולכן א"ש דאי שקלית ליה לפסול אכתי צלתה מרובה מחמתה ע"י הכשר אלא דאכתי קשה על המקשן דלא אסיק דמיירי במעדיף. אדקשיא ליה והא א"א לצמצם ונשאר קצת אויר כנ"ל טפי ה"ל להקשות אפי' אפשר לצמצם וימלא כל האויר ע"י סכך כשר. מ"מ הוי מחצה על מחצה וא"כ אי שקלית לפסול לא יהי' בכשר לבד שיעור הכשר סכה לדעת הרא"ש דס"ל כרש"י כנ"ל. וא"כ ה"ל להקשות והא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ע"ז כתב מ"א שיעיין המעיין במ"מ פ"ה מהל' סכה. שתמה על הרמב"ם לפי גרסתו שהיה גור' כגרסת רש"י והא אפשר לצמצם והקושיא אינה כ"א לר"ה ברי' דר"י. וא"כ לר"פ דקי"ל כוותי' לא איצטרך לאוקימתא דמעדיף. לכן תמה על הרמב"ם שהעתיק אוקימתא דמעדיף. ותי' דגס לר"פ צ"ל דמיירי במעדיף. דאל"כ כיון דאי שקלת לפסול יהי' האויר וסכך שוין ובכה"ג פסול:

והיינו דס"ל בזה כשיטת רש"י דאם הם שוין למעלה הוא למטה חמתה מרובה מצלתה. ותי' דהש"ס המ"ל ולטעמך דאפי' א"א כר"פ ג"כ צ"ל במעדיף ע"ש. וא"כ ה"ה די"ל כן להרא"ש דהמ"ל ולטעמך: