מחצית השקל על אורח חיים תרכ:א

וכתב כו'. אבל הרר"י כ' דוקא כשצריך כו' והיינו כמו שכת' לעיל סי' רפ"ו. שרוצה לאכול. וכיון שהגיע זמן מנחה אסור לאכול עד שיתפלל. וחל עליו חיוב שתי התפלות מוסף ומנחה אז מנחה קודמת. אבל אם אין רוצה לאכול עתה אף שהגיע זמן מנחה לא מקרי חל עליו חיוב מנחה. ומתפלל מוסף. ואם כן ביום הכפורים דאסור לאכול לא משכחת שיצטרך להתפלל מנחה תחלה:

וכתב הטור דעכ"פ צריכים להתודות יוד פעמים. נגד י' פעמים שהזכיר כה"ג את השם. דג' פעמים היה מתודה. פ"א על פרו בעדו ובעד ביתו. פ"ב על פרו בעד הכהנים. פעם ג' על השעיר בעד כל ישראל. ובכל וידוי היה מזכיר השם ג' פעמים. אנא השם חטאתי כו' אנא בשם כפר. וסיים ככתוב בתורתיך כי ביום הזה כו' לפני ה' תטהרו. הרי תשעה פעמים. ופעם עשירי בשעת הגרלה על ב' השעירים היה אומר לה' חטאת כשהיה מניח הגורל על שעיר שהוא לה'. הרי י' פעמים. וכנגדן צריכים יו"ד פעמים להתודות. וחשיב היוד וידוים וז"ל ויש מקומות שנהגו (לאפוקי ממ"ש שם לפני זה בשם בעל העיטור) שאינו מתודה לכל תפלה אלא פעם ח' והצבור פעם א'. הרי שמנה פעמים (דהיינו בד' תפלות שביום) וב' פעמים בערב אחד במנחה וא' בערבית עכ"ל. ואע"ג דבערבית גופה מתודים שני פעמים א' יחיד בתפלתו ופעם ב' עם הש"ץ. אפשר מנהג אותן המקומות היה שלא להתודות ערבית כ"א כל יחיד בתפלתו. וכן משמע קצת לפני זה בשם בעל העיטור ז"ל:

ובלילה אינו מתודה כו'. אבל יותר נראה דלא חשיב אלא הווידוים שהן תוך התפלה. ובלילה הווידוים שמתודים עם הש"ץ אינו תוך התפלה. דהא אין הש"ץ מחזיר התפלה בערבית. והוידוי ערבית היא תוך הסליחות לא חשיב לה:

עוד כתב הטור בשם רב כטרונאי. מנין הסליחות. בשחרית שבעה. במוסף חמשה. ובמנחה ג' ואם יש פנאי אומר חמשה עכ"ל. והוא מספר מועט ממה שכתבו פוסקים אחרים הביאן הטור ע' שם: