מחצית השקל על אורח חיים תריט:ט

(ס"ק ט) צריך כו' וע' בב"ח ומה שכתב סי' תקס"ו. ר"ל דמה"ט מעמידים שנים אצל הש"ץ משום דאי' בפר"א דכן מצינו במרע"ה במלחמת עמלק כשהתפלל על ישראל ואהרן וחור תמכו בידיו. ולכן בעי' דוקא דומיא דמלחמת עמלק שהיו שרוים ישראל בצער ובתענית. ולכן דוקא בתענית צבור מעמידים כ"כ ב"ח. ומ"א סי' תקס"ו הקשה למה אין אנו נוהגים כן כ"א ביום הכפורים משום התרת נדרים (וצ"ל לפי זה אפי' לדידן דקי"ל כר"ת דאינו אלא תנאי. מכל מקום בעי ג' דדומה קצת להתרת נדרים וכמו שכתב מ"א כאן סעיף קטן ה') ותי' ואפשר משום דקי"ל אין תענית צבור בבבל. ולטעם זו ראוי שיעמדו ביום הכפורים אצל הש"ץ כל משך התפלות. וכן כ' הב"ח אלא דגם זה אין המנהג כן דאין עומדים אלא נגד ברכו. וצריך לו' דסמכינן על תי' שני שכתב מ"א שם. וז"ל ועוד יש לו' דעכשיו שכלם אומרים הסליחות עם הש"ץ אין צריך להעמיד אצלו עכ"ל. ובד"מ כאן כ' כיון דקי"ל כר"ת. דמתנין על להבא ואינו הפרת נדרים למה עומדים שנים אצל הש"ץ. ואי משום מאי דאי' בפר"א הנ"ל אם כן ראוי שיעמדו שם כל היום. ותי' דלא קי"ל כהאי פר"א. ומה שכתב לעמוד שם עד ברכו. משום דלפי מנהג הראשונים שהיו מתירים על העבר היו צריכים לשנים לעמוד אצל הש"ץ עד ברכו. ולדידן ניהו דקי"ל דאומרים ומתנים על להבא. ואין צריך בשעת אמירת כל נדרי שיעמדו השנים שם. מ"מ כיון דבתחלה כשמתירים להתפלל עם העבריינים צריכים שנים אצל הש"ץ. עומדים שם עד ברכו שלא לשנות מנהג הראשונים במאי דאפשר עכת"ד. ולפי זה מוכח דלא כמו שכ' הב"ח שהביא מ"א ריש הסי' דדי באמירת הגדול ההתרה לעבריינים: