מחצית השקל על אורח חיים תריט:ב

(ס"ק ב) כל נדרי כו' דנדרנא כ"ה הגרסא הנכונה כצ"ל. ור"ל שיהי' תיבה א' ואין יו"ד לא אחר דל"ת הראשונה ולא אחר דלי"ת השניה. אבל רי"י כתב לומר די נדירנא שתי תיבות. וממילא יש יוד אחר דלי"ת ראשונה. וגם אחר דלי"ת השני'. ומחלקותם מבואר בטור ובהרב"י דמנהג קדמונים היה לומר מיום הכפורים שעבר עד יוה"כ זה. והיתה הכונה להתיר הנדרים ושבועות שכבר נדרו ונשבעו פן עבר א' עליהם. ור"ת הקשה ע"ז לכן הגיה שיש לומר מיוה"כ זה עד יום הכפורים הבא עלינו. והכונה להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו ומהני תנאי זה אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר אחר כך. אבל אם זוכר התנאי ואף על פי כן נודר הרי עוקר התנאי ודין זה ממס' נדרים דף כ"ג עיין שם ולכן שינה גם כן במה שהראשונים אמרו דנדרנא תיבה אחת והיתה נקודת' כמו שכתב הרב"י דלי"ת א' בחירק הנו"ן חטופה. ודלי"ת שניה בקמץ דמשמע לשעבר שכבר נדר. ולר"ת דקאי על נדר העתיד הגיה לומר די נדירנא שתי תיבות דמשמע להבא. ולפ"ז כתב הרב"י וז"ל די תיבה א'. ונדירנא תיבה שניה והנו"ן נקראת ולא חטופה. והדלי"ת בחירק עכ"ל. וגם הראשונים אמרו דאישתבענא. באלף באמצע תיב' משמע לשעבר ור"ת הגיה לומר ודמישתבענא מ"ם במקום א' והיא נקוד' בחירק משמע להבא עכ"ל הרב"י. ואם כן לפי מנהגנו כר"ת לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא כתב רי"ו כהגהת וכנוסח ר"ת. אבל מ"א כתב בשם ד"מ ותי"ט רפ"ג דנדרים שכתב בשם התו' שם דאף לדעת ר"ת דקאי על להבא מכל מקום יש לומר דנדרנא תיבה אחד דנדרנא שתי לשונות משמע בין עבר ובין עתיד. וכמו שכתב מ"א אחר זה בשם הג"מ. ולענין דאשתבענא לא כתב מ"א כלום וגם בתו' דנדרים לא הזכירו מזה. אולם בט"ז משמע דגם דאשתבענא אם קורא בחירק תחת העי"ן הוא לשון עתיד. והב"ח כת' וז"ל ואשתבענא בסג"ל תחת האל"ף משמע נמי להבא עכ"ל:

וכ"כ בהגמ' דנדרנא כו' קאי אדלעיל סייעתא לדעת התי"ט בשם התו' כנ"ל:

דלא כלבוש כו' הוא ענין אחר ולא קאי אדלעיל. שהלבוש כתב דנוסחתינו שמתחילים בלשון יחיד ומסיימים בלשון רבים אינו נכון. ולכן הגיה גם לבסוף בלשון יחיד. וב"ח וט"ז קיימו נוסחתינו והשיגו על הלבוש:

וב"ח כו' דאחריטנ'. רצה לומר לפי מנהגנו כר"ת דמתנין על העתיד. אם כן אין החרטה מועלת עכשיו. אלא כשיתחרט לאחר שנדר ולכן צ"ל דאחריטנא. בדלי"ת בתחלת התיבה דמשמעה כן: