מחצית השקל על אורח חיים תריז:א

(ס"ק א) אע"פ כו' משמע דאם אמרה צ"א אע"פ שאין כו'. דברי רמ"א הם דברי רי"ו:

וכתב הרב"י דהם דברים פשוטים דלא גרע מעוברת משאר ב"א שפניו משתנות אע"פ שאינו אומר שצריך מ"מ נותנים לו כמ"ש סעיף ג'. א"כ הא דהעתיקו רמ"א ע"כ צ"ל דלדיוקא אתי דבאין פניה משתנות צ"ל צריכה אני. וא"כ מוכח דבאין פניה משתנות מ"מ מהני במה שאמרה צריכה אני:

וכ"מ ברי"ו שכתב תחלה סתם כו' אין ס' רי"ו ת"י והרב"י לא הביא כ"א סוף דברי רי"ו וכפי משמעות לשון מ"א לשון רי"ו כך הוא עוברה שהריחה נותנים לה (ומכאן ואילך הובא בהרב"י) וכ' הרמב"ן שאפי' לא אמרה צריכה אני על שראו אותה מתאוה כו' ופניה מוריקות מאכילין אותה עכ"ל והבין הב"ח דמ"ש בשם הרמב"ן הוא פי' לתחלת דבריו שמ"ש תחלה עוברה שהריחה נותנים לה. היינו שפניה מוריקו' אע"פ שלא אמרה צ"א. אבל אם אין פניה משתנו' לא מהני אמירתה צ"א. ולכן כתב הב"ח שרי"ו חולק על הטור דבטור משמע דעוברה אפ ' אין פניה משתנו' נותנים לה והיינו שהטור כתב בלשון הרב"י ומדסתם ולא הזכיר שפניה משתנו' משמע אפי' אין פניה משתנות נותנים לה ע"ש. ומ"א כתב דאין כאן מחלוק' דגם רי"ו מתיר אפי' אין פניה משתנו'. ובזה מיירי רי"ו ברישא שכתב עוברה שהריחה (נ"ל) וסתם משמע אפי' אין פניה משתנו' והיינו באמרה צריכה אני. ואע"ג דגם בזה סתם רי"ו ולא הזכיר דמיירי שאמרה צ"א. היינו משום דלא הוצרך להזכירו דממילא ידעי' רמיירי בהכי דאל"כ מנא ידעי' שהריחה ומתאוה:

אח"כ כתב כשפני' וכו' ר"ל אח"כ כתב רי"ו בשם רמב"ן דין חדש דאם פניה משתנות אפי' לא אמרה צ"א נותנים לה אינו פי' לרישא כמו שהבין ב"ח: